הספר The Every, על ידי דייב אגרס, מתאר עולם עתידי שבו הכול נשלט על ידי אותו תאגיד, "האברי".
אז מה זה בעצם התאגיד הזה?
האברי הוא תאגיד על טכנולוגי ששולט בתקשורת, במקומות העבודה, ברפואה, בחנויות, בסופרים, באוניברסיטה, כאשר השליטה שלו כה רחבה שהיא שולטת על כל תחומי החיים של כל אזרח.
אז איך האזרחים מסכימים לשליטה הזאת?
האברי מספק להם את הדבר שהם הכי רוצים, נוחות.
הוא מאפשר מקומות עבודה רבים עם תנאי שירות טובים, מספק לכל אחד בוט אישי משל עצמו שאומר לו מה כדאי לו לעשות בכל רגע נתון, איפה לעבוד?
מה לקנות?
מה כדאי לחשוב?.
הוא מסדר לכל אחד את שעות השינה שלו, אומר לו מתי להתאמן, מתי לאכול, זאת בטענה שככה האברי שומר על האזרח ומייצר לו את הרגלי החיים המיטביים.
דלני וולס, שבעברה הייתה שומרת יערות, היא הדמות הראשית של הספר.
מול דלני עומדת מטרה אחת, להפיל את הארגון מבפנים, היא מצרפת אל המשימה ההרואית את ווס מקנזין, ידידה הטוב שחולק את רעיונותיה האידיאולוגיים, חופש הפרטיות, התנגדות לשליטה טוטליטרית, ניתוק האזרחים מחשיבה עצמאית ומכירה של מציאות מושלמת.
עם כישוריו הטכניים של ווס ויכולות הזיוף וההרשמה של דלני, שניהם מגויסים לעבוד באברי.
דרך הפעולה של דלני ו-ווס היא לדחוף את המערכת עד כדי נקודת שבירה, לגרום לה לקרוס לתוך עצמה.
הם מאמינים שאם יציעו רעיונות מספיק פולשניים, כאלה שמספיק חודרים לפרטיות של הפרט, הרי כמובן שהציבור יתעורר לאבסורדיות של המצב ויימחה על התנהגות התאגיד.
לדוגמה, דלני מציעה להקים מערכת שמדרגת חברים ומערכות יחסים, משמע, כל חבר יקבל דירוג לגבי רמת התמיכה, הזמינות והנאמנות שהוא מציע.
המערכת הממוחשבת אמורה לבדוק האם החבר מיטבי עוברך ובודקת כיצד הוא משפיע על מצב הרוח וההצלחה שלך ובמקום להתנגד לרעיון זה, הציבור התלהב ממנו וראה בו כדרך לגלות מי החברים האמיתיים שלהם, מי מוריד אותם ומי גורם להם להשתפר.
לאחר שראתה שהרעיון פוגע במטרה שלה ובמקום מקבל אהדה וחיזוקים מהסובבים אותה, היא ניסתה טקטיקה אחרת, היא הציעה מערכת שמדרגת התנהגות אזרחית, על פי קריטריונים כמו מוסריות ואחריות חברתית.
משמעות הדבר היא שלכל אחד יש את הזכות לקבוע אם מישהו מקבל ציון אזרחי גבוה או נמוך לפי איך שהוא מתנהג בציבור, עוזר לזקנה לחצות את הכביש, מתעצבן על הקופאית אם היא חישבה את החשבון שלו לא נכון.
הרעיון משך כל כך את הציבור לאור העובדה שהם הפכו מאלה שנשפטים על ידי מערכת המשפט, למערכת המשפט עצמה, שהרי, יש להם כוח עצום, הם מחליטים איזה דירוג כל אחד מקבל, ובכך שולטים במקום העבודה שלו, במערכות היחסים שלו.
The Every הוא כמו שחזור של 1984, ספרו של ג'ורג' אורוול, שסיפר על חברה עתידית שבה יש "אח גדול" שמפקח על כולם כל הזמן באמצעות מצלמות בכל פינה.
כשמסיימים את הספר, מניחים אותו בצד ונושמים נשימת רווחה, שכן, אנחנו נהנים מכך שזה רק ספר, שזה לא באמת קיים, שאנחנו לא באמת נשלטים על ידי מערכת ממוחשבת.
אבל האם כך הדבר?
בשנת 2022 נכנסה לחיינו טכנולוגיה חדשנית שעונה בדיוק על הצורך שהאברי ענה עליו בספר, נוחות.
הטכנולוגיה המדוברת היא הבינה המלאכותית, ובאופן ספציפי, זו המפורסמת ביותר ChatGPT.
טכנולוגיה זו מספקת למשתמשים בה מענה לכל מה שירצו, כמו תובנות על החיים, תשובות לשאלות אקדמיות, עצות רומנטיות וטיפים לראיון עבודה מוצלח, אמנם קיימת שורה קטנה בתחתית המסך שמסירה ממנו אחריות, "ChatGPT can make mistakes Please check important info".
משמע, התוכנה יכולה לטעות ועל כל אחד לבדוק את המידע במידה והוא חשוב, אבל אנחנו לא עושים את זה, נכון?
אנחנו מאמינים לכלי הזה בעיניים עצומות, רואים בו עליו כיודע כל, כמי שאפשר לסמוך עליו, כמי שלעולם לא יטעה אותנו וכי מי שרוצה תמיד בטובתנו, שהרי, יש לו סגנון דיבור נעים ומחזק, הוא מעודד את המשתמש לספר לו עוד, לשתף אותו במידע על מנת שהוא יוכל לספק לו תשובה מיטבית.
מה שקל לשכוח, כפי שגם שכחו הדמויות ב-The Every, הוא שהטכנולוגיה נשלטת על ידי תאגיד מסחרי שמטרתו למכור למשתמשים צורת מחשבה שמשרתת אותם.
אז עולה השאלה, האם המציאות שתוארה בספר כה שונה מהמציאות הנוכחית? או שנתנו לטכנולוגיה מסחרית להורות לנו איך לחשוב?
הכותבת היא, שירה גולדשטיין, "הקוראת בספרים".
