אולי שמה של התערוכה, הקומה הרביעית, יכול להצביע על התהליך שעובר הצופה בתערוכה הפתוחה לקהל הרחב בימים אלו במרכז האקדמי לחינוך וחברה אורנים.
תערוכת בוגרים אשר שמה לה למטרה לשקף לנו הצופים, את מי שאנחנו, את החסמים שלנו, את משאלות ליבנו, את התהליכים החברתיים שאנו עוברים או לחילופין נמנעים מהם, נותן לנו מראה שנעה בין הפנים לחוץ שלנו, בין הלבד ליחדיו, בין הרווח של החיים למוות.
פריד אבו שקרה, אוצר התערוכה משיק את התערוכה למסלול חייינו: “אנו חוקרים, עובדים, לומדים, מתקדמים למעלה לעיתים תוך קשיים ולעיתים בלעדיהם, כשהכל מתועד ונותן ראייה ממוקדת על הנעשה, מאפשר לחזור אחורה ושוב להתקדם בזכות התיעוד שהופך לעוגן עבורנו, היוצרים של חיינו.
אם יש קומה רביעית, הרי שיש בסיס לקומות.
יש שלוש קומות מתחתיה, וכדי להגיע לקומה הרביעית חייבים להתחיל מקומה ראשונה ולפעמים אפילו מקומת המרתף”.
אחת המציגות בתערוכה, נירוואנה דבאח, אומנית פורצת דרך הנחשבת היום לשם חם בעולם האמנות החליטה לחקור את מי שהיא, את השאלה ‘לאן אני שייכת’ בפומבי.
דרך ציוריה המבטאים מחד קרבה אל העולם המסורתי הערבי פלסטיני ומאידך, היא משתמשת בחפצים ובקומפוזיציות חתוכות המעידות על זהות מוכללת שאינה ניתנת לצמצום.
עוד שם חם המציג בתערוכה הוא רעי רביב, אשר נוכחותו של הטרור יצרו אצלו כנער תופעות של ניתוק מהמציאות ואובדן משמעות.
“אני מצייר מתוך תצלומים של אלימות וטרור, המופיעים במדיה הדיגיטלית בישראל”, מסביר רביב ומוסיף: “תצלומים שנוצרו על ידי עוברי אורח ומצלמות אבטחה, הם מטושטשים, קטועים, והאירוע שעליו הם אמורים להעיד בקושי נראה ברקע.
נראותם של הדימויים, והמפגש הממשי של הצופה עימם, מרתקים אותי.
אני מוצא שהמדיה הדיגיטלית מוקסמת מהטרור, ובו בזמן עסוקה בהסטת המבט ממנו. בציור וברישום, לעומת זאת, אני מזהה איכות משהה, המפרקת את הדימוי לאינסוף צורות ותחושות.
כך מתאפשרת אותה חקירה פנומנולוגית, השואלת איך הדבר מופיע, מהם האמצעים ההופכים צורות וצבעים למשמעות”.
התערוכה תוצג עד ה – 23.07.22 בבניין 42 במרכז האקדמי לחינוך וחברה אורנים, בין השעות 09:00 – 15:00 בימי חול.
