האומנית חן התמקדה במכשירים רפואיים שונים ובמפגשיה עם הצוות הרפואי, מפגשים שתכליתם טיפול בגוף ועבורה הם מלאים רוך וחמלה ומרפאים את הנפש.
חן לא תיעדה את הטיפולים מעמדה אובייקטיבית, לכאורה או כזו שמדגישה את הקושי בהיות מושא לבחינה רפואית, אלא הופיעה עבור המצלמה, היא הגיעה לבדיקות כשמאנית מרפאת, לבושה תמיד באותה שמלה שחורה ארוכה המעומתת כנגד החלל הלבן.
המצלמה שהציבה במרפאה הפכה את המעמד לפעולה אמנותית שעוסקת ביופי ובאהבה.
התמונות, שחולצו בחלקן מצילום וידיאו, עובדו ונוקו מפרטים שאינם חיוניים לדימוי כדי למצות בו את ביטויי היופי והאהבה.
המכשירים הרפואיים נדמים לפרקים לבני אדם המחווים מחוות. בחסות הסביבה עתירת המכשירים, נוצר עם הצוות הרפואי יחס בין אישי אינטימי, מפגש בין אדם המתמסר ומפקיד את גופו בידי אחר, לבין מי שמושיט יד תומכת. בפעולה במוזיאון, שמונה אנשים תמכו בגופה של כהן בתנוחות שונות וצולמו לאחר שהאמנית השתחררה מידם ועברה לעמוד מאחורי המצלמה.
התמונות שחולצו מפעולה זו מתמצתות את ההליך הרפואי לכלל רגעי חסד של מחוות נדיבות.
