ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות דוד ביטן, קיימה היום דיון מעקב שחשף תמונה מדאיגה: בלימת העלייה במחירי התחבורה הציבורית אינה תוצאה של רפורמה או מדיניות תחבורתית, אלא של לחץ מתמשך מצד הכנסת ובעיקר ועדת הכלכלה, על משרד התחבורה ומשרד האוצר.
הדיון נערך בעקבות יוזמה של סימון דוידסון, שביקש לעקוב אחר יישום החלטות הוועדה למניעת התייקרות נוספת בתחבורה הציבורית, לאחר זינוק חד במחירי הנסיעה בשנים האחרונות.
"המחיר קפץ, השירות לא"
בפתח הדיון הזכיר היו״ר ביטן כי בדיון קודם דרשה הוועדה לדעת מהו מקור התקציב לדחיית ההתייקרות, אילו תוספות שירות בוצעו בפועל והאם יבוטל המנגנון האוטומטי שמוביל לעליות מחירים חוזרות. לדבריו, לפי השיטה הקיימת, הציבור היה אמור לספוג עליות נוספות כבר באפריל וביוני 2026.
ח״כ דוידסון לא חסך ביקורת: "מחיר הנסיעה קפץ מ־5.5 שקלים ל־9 שקלים, מצב הנהגים לא השתפר, השירות לא השתפר ושרת התחבורה לא טרחה להגיע לוועדת הכלכלה שלוש שנים".
נציג משרד התחבורה, איתי אמיר, הודה בדיון כי היעדר העלאת תעריפים ב־2026 תלוי לחלוטין באישור תקציב המדינה וציין כי סוכם עם אגף התקציבים לדחות את ההתייקרות לינואר 2027.
לדבריו, אם התקציב לא יאושר, יהיה צורך למצוא מקור תקציבי חלופי בעלות של כ־20 מיליון שקלים בחודש.
ח״כ יוראי להב הרצנו, הצביע על הכשל המערכתי: "הפקקים עולים למשק 35 מיליארד שקל בשנה, כמה כסף באמת הושקע בשיפור השירות ולמה המחיר לא יורד?".
ח״כ שלי טל מירון הוסיפה כי אישור התקציב כלל אינו מובטח, על רקע משבר קואליציוני, והזכירה: "אנחנו בשנה שבה עלו המע״מ, החשמל, המים והארנונה והציבור קורס תחת יוקר המחיה".
"זו לא יוזמה ממשלתית, זו התערבות פרלמנטרית"
בסיום הדיון סיכם דוידסון: “עצרנו את העלייה, זו בשורה לציבור הישראלי. זה מוכיח שכשוועדת הכלכלה פועלת בנחישות, אפשר לבלום גזירות".
היו״ר ביטן הוסיף משפט שנשמע היטב באולם: "חבל שהשרים לא ציינו שזה קרה בעקבות הלחץ של ועדת הכלכלה בשנה האחרונה".
המשמעות ברורה: בלי רפורמה, בלי שיפור שירות ובלי מדיניות תחבורתית ארוכת טווח, מחירי התחבורה הציבורית לא עלו השנה רק משום שהכנסת עצרה את זה בזמן.
