בימים אלה הוכנס תיקון בתקשי”ר (תקנון שירות המדינה) שמטרתו לקבוע הסדרים להגשת תלונות של עובדי המדינה על התנהגות פוגענית במסגרת העבודה ואופן הטיפול בתלונות אלו, במקרים שבהם אין הליך טיפול אחר.
התיקון בא להרחיב את סמכות סמנכ”לי המשרדים ויחידות הסמך הממשלתיות, או מי מטעמם, לטפל בתלונות העובדים. בנוסף לכך, הנוהל מגדיר את ההליך שדרכו תטופל התלונה, כדי להעניק טיפול מיטבי בתלונות העובדים, תוך שמירה על הסדר התקין במשרדי הממשלה וביחידות הסמך.
המושגים התעמרות בעבודה או התנכלות תעסוקתית, הינם מושגים שנוהגים להשתמש בהם כדי לתאר התנהגות שבסביבת עבודה הפוגעת בעובד, אשר חורגת מהתנהגות הנתפסת כסבירה ומקובלת. התנהגות זו יכולה לבוא מידיו של המעסיק, מידיהם של חברים או ממונים בעבודה, או מידיהם של גורמים אחרים שבסביבת העבודה. נכון לעת הזו, מושג ההתעמרות איננו מוכר בחוק הישראלי, הוא נעדר הגדרה ברורה ואחידה אחרת, וניתן לעשות בו שימוש כדי לתאר קשת רחבה של אירועים והתנהגויות.
במרוצת השנים, נעשו ניסיונות להקים בחקיקה עילת תביעה עצמאית, המהווה עוולה נזיקית, שיסודותיה בנסיבות בהן התרחשה התעמרות בעבודה. במסגרת ניסיונות אלו, ביקשו לצקת תוכן במושג ההתעמרות, ולהסדיר את גדריה ותנאיה של עילת ההתעמרות. אך אלו טרם הבשילו (בין היתר, הצעת החוק למניעת העסקה פוגענית, התשס”ה-2005; הצעת החוק למניעת התנכלות תעסוקתית, התשע”ה-2015; והצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע”ה-2015).
בפניהם של בתי הדין האזוריים מונחים לא פעם, תביעות שבמסגרתן נטען לנסיבות העולות כדי התעמרות בעבודה. עם זאת, יחסי עבודה כרוכים מטבעם, לא אחת, בחיכוכים בין המעסיק לעובד או בין עובד לרעהו. לעיתים, מתן ביקורת – גם אם היא איננה נעימה, הינה חיונית לצורך ניהולו התקין של העסק, ומצויה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. כל עוד אלו אינם חורגים מהתנהגות שהינה סבירה, לגיטימית ומצויה, לא ניתן לראות בהם משום התעמרות או התנכלות, ואין בהתקיימותם משום הפרת חובתו של המעסיק.
לאור זאת, נקבע כעת תיקון התקשי”ר בנושא זה, שמטרתו לקבוע הסדרים להגשת תלונות של עובדי המדינה על התנהגות פוגענית במסגרת העבודה ואופן הטיפול בתלונות אלו, במקרים שבהם אין הליך טיפול אחר.