קשת אור, ממובילות המחאה בחיפה מספרת למה המחאה על יוקר המחייה חשובה ופונה אליכן ואליכם התושבים: “קוראים לי קשת אור ואני, בת 24, טבחית במקצועי.
כואב לי, אני עובדת מסביב לשעון ואני מחשבת כל משכורת עד השקל האחרון.
אני מפחדת מחידוש החוזה כי כנראה ששכר הדירה יעלה ובגדול.
אני מפחדת להדליק את המזגן אפילו שכבר 30 מעלות בחוץ אבל מעדיפה שיהיה לי חם על פני שלא אוכל לקנות אוכל בסופר.
אני מפחדת מהמינוס בבנק ומפחדת שהשיקים יחזרו.
אני מפחדת שבחיים לא אוכל לבנות משפחה כי אני לא מוכנה להביא ילדים לעולם שבו אמא ואבא לא סוגרים את החודש.
אני מפחדת ממחירי רכישת דירות ואני יודעת בוודאות שאני לא אוכל לחסוך בחיים מספיק כדי לקנות בית בישראל.
גם אתם חשים את הכאב שלי?
כבר 15 שנה שמחירי הדיור רק עולים ועולים, מתי כבר זה יפסק?
איך זה ייתכן שבשנתיים שהמשק שלנו כמעט קרס מחירי הדיור ברחבי הארץ עלו ב-20-40 אחוזים?
למה התרגלנו לקבל בחיבוק שדופקים אותנו?
למה חבר כנסת מרוויח קרוב ל60,000 שקלים ושכר המינימום הוא 5,300 שקלים ולמה אנחנו ממשיכים ללכת אחריהם כמו עדר של כבשים במקום לאתגר את המערכת?
למה אנחנו מתאמצים כל יום כל כך הרבה ומקבלים בתמורה כל כך מעט?
הגיע הזמן לחדול בדיבורים ולהתחיל במעשים.
אני וחבריי למחאה פה כדי להגיד לכל פוליטיקאי בממשלה, בעירייה, לנוכחיים ולבאים, הגיע הזמן לדאוג לציבור.
די להתעסק בשטויות, די לסיפורי סבתא, תזכרו שאתם נבחרי הציבור באתם לעבוד בשבילנו ולמעננו, הגעתם להיכן שאתם אך ורק בזכותנו.
אנחנו דורשים וצריכים שתתעשתו ושתתחילו לדאוג לרווחת התושבים שלכם, תזכרו מאין באתם ולאן אתם הולכים, את מי אתם מייצגים ואיזה ערכים אתם מייצגים, כולכם הבטחתם הבטחות שנמאס לנו כבר לחכות שיתקיימו.
המחאה הזו היא של כל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו לא עושים הבדלות של דת, גזע ומין, כולנו בני אדם וכולנו צריכים מקום לקרוא לו בית.
המחאה הזו מתקיימת בפריסה ארצית רחבה, מאילת ועד קריית שמונה.
גם אני בפוסט טראומה מהמחאה בשנת2011 גם אני התחלתי סקפטית ולא הייתי בטוחה שמחאה נוספת תעזור, הפעם יש תוכניות, יש לנו דרכי פעולה, אג’נדה כל מה שאנחנו צריכים זה אתכם, שתבואו ותבחרו איתנו עתיד טוב יותר לנו, לכם, לילדים ולנכדים שלכם”.