אומרים שבית הספר כבר לא רלוונטי בתצורתו הנוכחית ומחקרים מראים כי יכולות הריכוז של הילדים מצטמצמות משנה לשנה, כאשר לפני עשור, ילדים החזיקו מעמד בממוצע כרבע שעה, זמן צפיה בטלוויזיה, ומעבר לפרסומות.
אולם מאז שהסמארטפונים נכנסו לתמונה, הממוצע בעולם המערבי ירד לחמש דקות של יכולת ריכוז מיטבי בתהליכי למידה בכיתה.
מה זה אומר?
כדי להתאים ליכולות הילדים, שיעור, צריך להיות דינאמי יותר, מגוון ועשיר כשהמורה צריכה ללהטט ולג’נגל בין אופני למידה ולעזור לילדים לשמור על ריכוז, הקשבה ועניין.
לחילופין, זה בדיוק המקום להאט את הקצב, ולחזור לשפיות. כאן נכנסים הסיפור והספר לתמונה, לשיעור.
המורה במאה ה-21 יכול לרתום את הסיפור לתהליכי הלמידה, לשכלל מיומנויות של סטוריטלר ולהפוך לדמות קסומה בכיתה: המורה מספר הסיפורים.
מחקרים מראים כי בעת הקשבה לסיפור, הילדים נכנסים למצב ייחודי ונדיר של ריכוז עמוק. הדבר קשור לתהליכים נוירו כימיים של המוח, אשר מחברים, בזמן ההקשבה לסיפור או הקריאה, בין העולם המנטלי שכלי לעולם הרגשי של הילדים ויוצרים חיבור ייחודי של הילדים לעולם הידע הנפתח בפניו.
המורה מספרת הסיפורים פותחת בכיתה “דלת קסמים” המובילה את הלומדים בכיתה לעולמות של דמיון ויצירה, המעודדים סקרנות, חקר וחשיבה ברמה גבוהה.
הסיפור מאפשר חוויה רגשית עמוקה שעוזרת לילדים “לזכור” את החומר הנלמד, והילדים יוצאים למסעות של גילוי והרפתקאה, גם בלי לזוז מהכיסא.
הספר והסיפור הם שער אוניברסאלי רב תרבותי ליצירת דיאלוג משמעותי בין מבוגר לילד.
“הסיפור הוא הכלי הכי חשוב והכי פשוט למורה בכיתה”, אומרת רויטל יהלום חכמוב, מנהלת המרכז לתרבות לתרבות וספרות ילדים ע”ש מרים רות במכללת אורנים.
“רוצים ללמד נושא חדש?
תחום ידע חדש?
להעשיר את השפה של הילד, לחבר אותו לאוצרות תרבותיים בארץ ובעולם?
לאפשר לו ביטוי יצירתי, לפתח סקרנות, מוטיבציה ללמידה, לשכלל את האינטליגנציה הרגשית של הילד והילדה בכיתה ובגן?
כל מה שצריך זה לספר סיפור. הספר הוא המקום הכי נכון, טבעי והגיוני לשיח חינוכי וקידום מצויינות לימודית ושאר רוח”.
דרך סיפור ניתן לקדם שוויון, הוגנות והעשרה תרבותית, אפשר להגדיל את העולם של נרטיבים אישיים, מקצועיים ותרבותיים, עולם של סיפורים וספרים מאפשרים גם ביטוי לקולות השונים.
כל כיתה וכל גן מחזיקים את ה”מיקרוקוסמוס הישראלי” ומזמנים שיח זהותי, המרובה נקודות מבט ופרספקטיבות. זה עלול להיות מרחב המציף קונפליקטים ואי נחת.
זה אתגר וגם הזדמנות ליצירת שיח שיש בו סקרנות, פתיחות, אמפתיה והזדהות, שיח שואל ובוחן, שיח ביקורתי ומאפשר ביטוי אישי וחברתי.
הסיפור הוא “כוח על” פשוט וזמין ליצירת חוויה אישית חברתית איכותית ומעשירה. הוא מאפשר הקשבה עמוקה וביטוי יצירתי.
הספר והסיפור מהווים ציר תקשורת ומפגש בין העבר, ההווה והעתיד במציאות הישראלית המורכבת.
כולנו מספרי סיפורים וכך אנו נותנים משמעות לחיינו.
הסיפור הוא כוח על פשוט וזמין למורה בכיתה ולגננת בגן, והוא שער מיידי וחד משמעי ליצירת העצמה שפתית וחוויה רגשית, חינוכית, ופדגוגית איכותית ומעשירה.
הסיפור מזמן, הקשבה וריכוז, אמפתיה ופתיחות לדיאלוג, תנועה פנימית של רגש עמוק והבנה עמוקה, דמיון, סקרנות, יצירתיות וכמובן העשרה והעצמה של כישורי השפה בכיתה.
זו הדרך לקדם הישגים, וגם להעמיק את הקשר לסיפור הישראלי.
זו גם הדרך לשוויון בחינוך ולמוביליות חברתית. לכן, המורה והגננת צריכים לטפח כישרון חדש ישן וללמוד להיות מספרי סיפורים בכיתה ‘סטוריטלרים’ היוצרים הקשבה עמוקה ונוכחות מלאה רגשית ושכלית בתהליכי הלמידה.
אנחנו ‘עם הספר’. ראוי שמערכת החינוך שלנו תתכתב עם האוצרות התרבותיים שלנו.
כך נוכל ליצור יחד מציאות חינוכית וחברתית חדשה.
אנחנו מאוהבות בספרי ילדים ואנחנו רוצות לשנות את העולם.
