“אדריכלות היא פעולה שיתופית הכרוכה באחריות חברתית, במשא ומתן ובפשרות”, כך מסבירים האדריכלים דן פרייס ומיכל בלייכר את הרציונל של Studio 1:1, הקורס הייחודי שהם יסדו בשנת 2018.
לדבריהם: “סטודנטים רבים בארכיטקטורה תופסים את האדריכל כ’גאון בתכנון’ וכאחראי הבלעדי לפרויקט האדריכלי.
בסטודיו שלנו הם מבינים שתכנון אדריכלי הוא תהליך מורכב המבוסס על עבודת צוות, דיונים מעמיקים, תשומת לב לפרטים, משא ומתן ולעתים פשרות, פשרות הן בתוך צוות התכנון והן מול הלקוחות והגורמים האחרים.
הקורס מטפח את התפיסה של תכנון אדריכלי כמשימה תרבותית המטילה אחריות חברתית על האדריכל”.
הסטודנטים בסטודיו מחויבים להשתתף בסדנת בנייה בת שבועיים, המתקיימת בחופשת הסמסטר, בה הם בונים את הבניין בהשתתפות הקהילה המקומית.
בסדנת הבנייה, הנמשכת עשרה ימים, מתגוררים הסטודנטים בקרב הקהילה המקומית ובונים את המבנה שתכננו.
לדברי המנחים פרייס ובלייכר: “זהו ניסיון מעצב וחיוני הן לסטודנטים והן לקהילה המקומית.
בימי הבנייה סטודנטים יוצקים בטון, מרתכים פלדה ומקימים פיגומי עץ, והדור הצעיר המקומי נחשף לפוטנציאל שבהשכלה גבוהה”.
מאז ייסודו של הקורס ליוו השניים תשעה פרויקטים שהגיעו לידי מימוש, ובהם מועדון רכיבה לנוער בלוד, מתחם מפגש וגן קהילתי בחיפה, מועדון רכיבת טנדם למוגבלי ראייה בחיפה, פביליון נופי בבית ג’אן, סדנה טיפולית וגן למבוגרים עם מוגבלויות בקיבוץ מחניים ומרחב קהילתי במתחם גני ילדים בטירה. במרחב בטירה הוקם פארק המשלב פרגולה להתכנסות, אזורי ישיבה, צמחייה ובריכה לטיהור טבעי של המים. בימים אלה הושלם הקמת מרכז להעצמת נשים בג’סר א זרקא.
Studio 1:1 נערך פעמיים בכל שנה אקדמית ומיועד לסטודנטים בשנתם הרביעית. היעד הוא תכנון של בניין אמיתי, בגודל של כ-100 מ”ר, עבור לקוח קונקרטי באתר ספציפי במסגרת מגבלות תקציב וזמן. לפרויקטים שנבחרים השפעה פוטנציאלית רבה והם מותאמים למשאבים הזמינים ולקנה המידה הריאלי למימוש.
תנאי לקיום הפרויקט הינו מחויבות הרשות למימושו ומעורבותם של תושבים מקומיים הן בתהליכי התכנון והבנייה והן בתחזוקת המבנה והפעלתו לאחר מכן.
הסטודיו בנוי באופן המעודד דיאלוג עם הקהילה לשם התאמת המבנה לצרכי המקומיים וכן לשם העצמת הקהילה והפיכתה לאחראית על המבנה הציבורי שמוקם.
במהלך השבוע הראשון מבקרים הסטודנטים באתר היעד ונפגשים עם חברי הקהילה וכל סטודנט מפתח חלופת תכנון אינדבידואלית על בסיס צורכי הקהילה, החומרים והטכנולוגיות הזמינים במקום.
הסטודנטים מציגים את תוכניותיהם בתוך הסטודיו ומספקים זה לזה משוב. בסיומו של תהליך מורכב זה, 18 החלופות מתכנסות לשלוש הצעות תכנון הממזגות את האיכויות של כלל החלופות.
הסטודנטים מציגים את שלוש החלופות בכנס שיתוף ציבור מול נציגי הקהילה בנוכחות בעלי התפקידים ברשות והתושבים. התוכניות מוצגות בעברית ובערבית במידת הצורך, כדי לוודא שכולם חשים שותפים ובשיטות הצגה שונות לרבות מודלים פיזיים ודיגיטליים.
אירועים אלה מזמנים דיון פתוח וער והסטודנטים לומדים לשאול, להקשיב ולהפנים את העדפות הקהילה.
עם חזרתם לסטודיו מנתחים הסטודנטים את תגובות הקהילה ומזקקים אותן לתוכנית אחת.
המנחים בקורס מציינים: “השגת הסכמה היא תהליך רגיש של משא ומתן הכולל פשרות, שכן נדרש לאחד שלוש חלופות תכנון לאחד.
הסטודיו מהווה סביבה נוחה להתדיינות שכל הסטודנטים ישמיעו את דעתם ללא מורא, לא חשוב כמה גדולה המחלוקת. לשם כך נחוצים דיונים סגורים ופתוחים כאחד, שבהם מיושבות המחלוקות באופן ענייני.
ההצעה המאוחדת מוצגת לאישור הקהילה במפגש שיתוף ציבור, ובסיומו מכינים הסטודנטים תוכניות עבודה, בונים מוק-אפ, מכינים כתבי כמויות וטבלאות לוחות זמנים, מנהלים משא ומתן עם ספקים ותורמים ומכינים את הבקשה להיתר בנייה מול הרשות המקומית. בסוף הסמסטר חייבים להיות מוכנים לבנייה”.
פרייס ובלייכר מעידים כי התהליך שעוברים הסטודנטים בסטודיו ובסדנת הבנייה הוא תהליך מורכב, שכן הוא מצריך מהסטודנטים להפוך ממתכננים אינדבידואליים העוסקים בתכנון בלבד לשחקנים קבוצתיים המגיבים לביקורת לשם הוצאת הפרויקט לפועל.
“רק כיום, לאחר שהושלמו תשעה פרויקטים במסגרת הסטודיו, אנו מתחילים להבין את גודל השפעתו על הסטודנטים ועל הקהילות. מנסיוננו, סטודיו 1:1 גורם לסטודנטים להעריך את פוטנציאל ההשפעה שלהם ואת אחריותם לסביבה, לחברה ולמקצוע”.
