סיפורה אולי קצת מאתגר ושונה, אך למרות הקשיים הגיעה לסיום קורס הקצינים בהצלחה.
שני הוריה של סג”ם אנאל, בעלי אחוזי נכות ומרותקים לכיסא הגלגלים ומעבר לכך, אנאל למדה באולפנה ועקב כך לא הייתה מחויבת בשירות צבאי, אך למרות זאת, היא בחרה לא ללכת בדרך הרגילה ובעקבות הדחיפה של הוריה ואחיה הבינה עד כמה התרומה למדינה היא משמעותית, במיוחד במסלול הלוחמה, לכן החליטה לוותר על התנאים שהוצעו לה מראש ולצאת למסלול הלוחמה ולקצונה בפרט.
סג”מ אנאל מספרת: “ההורים שלי מהווים דוגמה עבורי, והם גם חלק גדול ממה שהוביל אותי להגיע לאיפה שאני היום.יש למערך שלנו חשיבות ענקית וסיפוק שאי אפשר לקבל במקום אחר.אני רוצה להיות קצינה משמעותית לחיילים שלי, להעביר אותם תהליך ולתת את כל כולי במבצע או במערכה הבאה”.
אנאל, המנהלת אורח חיים דתי, היא הצעירה מבין אחיה ובזמנה הפנוי היא אוהבת לרכב על סוסים ולבלות עם המשפחה והחברים.
במהלך נעוריה לקחה חלק בשתי תנועות נוער, המש”צים ו”בני עקיבא” וטרם גיוסה לצה”ל הייתה במכינה קדם צבאית בדרום.
אנאל התגייסה באוגוסט 2020 ולאחר טירונות והכשרה בביסל”א, שובצה במערכת הנשק “כיפת ברזל, בגדוד 947, שם הייתה 4 חודשים שלאחריהם יצאה לקורס מפקדים ומשם לבה”ד 1.
אנאל מספרת כי התקופה בסוללה גרמה לה לרצות לצאת לקצונה: “המבצעיות שחוויתי בסוללה, תחושת השליחות והמשמעות האדירה שהייתה לנו גרמה לי לרצות להמשיך ולתרום למערך”.
אנאל משתפת על המשמעות של התפקיד בעיניה: “להיות לוחמת הגנ”א זה להיות מקצועית בראש ובראשונה, תמיד להיות דרוכה וערוכה. לוחמי ההגנה האווירית הם הרבה מעבר ללחיצת כפתור, מאחורי כל מערכת יש המון אנשים שגורמים לה לעבוד ולתפקד כמו שצריך”. היא מסכמת.
עם סיום הקורס, תשרת אנאל כקצינה במערכת הנשק “כיפת ברזל”.
גאים בך אנאל ובהצלחה.
