המיגון המכביד הצעירים המונשמים והבדידות של החולים מקשה עליה את העבודה במחלקת הקורונה אבל היא לא נשברת.
האחות, רחל שפירו, מהיחידה לטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי כרמל מכירה היטב את מגפת הקורונה מכל הכיוונים וסבבי המחלה והיא חיה ונושמת אותה בכל יום.
רחל, בת 42, נשואה, אמא לשתיים והתחילה את עבודתה בכרמל כאחות בשנת 2002 עוד בהיותה סטודנטית לסיעוד.
האחות רחל שפירו: “המטופלים שאנחנו מצליחים להציל והחוסן המיוחד של צוות טיפול נמרץ כרמל עוזרים לנו לעבור יחד את התקופה הקשה.
בחרתי להיות אחות מ 2 סיבות עיקריות, תמיד אהבתי לעזור לאנשים ותמיד נמשכתי לתחום הרפואה. הייחודיות של בית חולים כרמל הוא באווירה המשפחתית שבו.
אני מוצאת את עצמי מברכת לשלום כמעט את כל מי שאני פוגשת כשאני מגיעה למשמרת ובית החולים שלנו מתאפיין בסטנדרטים גבוהים של מקצועיות ושירות אדיב ללקוחות.
במרץ 2020 עם תחילת הגל הראשון של הקורונה בישראל, עברתי מהמחלקה הפנימית בה עבדתי כ 18 שנה לעבוד ביחידה לטיפול נמרץ כללי בבית החולים.
היה זה מעבר מאתגר שדרש ממני הסתגלות לתנאי עבודה חדשים בסטנדרטים גבוהים מאוד, ודינמיקה מטורפת במקביל להתמודדות עם הגזרות שהטילה עלינו מגפת הקורונה.
אני חייבת לציין שהרגשתי שעומד מולי ומול חבריי למחלקה אתגר מאוד לא פשוט שמשלב בתוכו מטופלים קשים ומורכבים מול צוות שלובש מיגון שמקשה עליו לתת למטופל את הטיפול שהוא זקוק לו.
פחדתי שלא אצליח לעמוד באתגר הזה עקב המיגון הקשה וחוסר הידע לגבי הוירוס הקטלני והלא מוכר לאנושות, אבל בזכות שיתוף פעולה מדהים מצד הצוות של טיפול נמרץ כללי בכרמל וניהולם המסור של ד”ר אריק עדן, האחות הראשית של המחלקה מירה שטרית וסגניתה מרינה גולוב, הצלחנו יחד אני וחבריי לצוות להחזיק מעמד ולא להישבר מול המראות הקשים שראינו במחלקת הקורונה.
השוני הגדול בעבודה במחלקת הקורונה לעומת העבודה בכל מחלקה אחרת הוא הריחוק מהמטופל ותחושת הבדידות של המטופלים.
דבר נוסף שמקשה על העבודה במחלקות הקורונה הוא המיגון שהצוות לובש טרם כניסתו למחלקה.
המיגון חם ואטום וגם מסכת ה-n 95 אטומה ומשקף המגן, גורמים להצטברות אדים ולהזעה מרובה ומערפלים את הראייה של הצוות המטפל.
התנאים הקשים של המיגון מקשים על השהייה של הצוות בתוך המחלקה וגם מקשים על הצוות לטפל בחולים כי צוות שסובל בעצמו לא יכול לתת טיפול מיטבי למטופל הסובל”.
בכל מחלקה ובמיוחד בטיפול נמרץ, האחות זמינה למטופל ונמצאת בקרבתו לעומת מחלקת הקורונה שבה האחות לרוב צופה על המטופל דרך מצלמות בחדר הבקרה.
המטופלים במחלקת הקורונה לעומת מחלקות אחרות חשים יותר בדידות וחוסר וודאות.
אחרי שעברה את שלושת גלי הקורונה הקשים מספרת האחות רחל על הייחודיות של הגל הרביעי: “הגל הרביעי מיוחד בכך שהצוות הרפואי מגיע עם ניסיון קודם מהגלים הקודמים וגם הטיפול במטופלים לשמחתנו השתכלל והתקדם ונוספו גם תרופות חדשות.
החלק היותר קשה הוא שהצוות המטפל סוחב איתו סוג של פוסט טראומה מהגלים הקודמים ועייפות שהצטברה ממשמרות של 12 שעות וקיים הפחד להתעייף ולהישחק ועולה השאלה: מהיכן נקבל מספיק כוחות להתמודד עם זה שוב?
השוני הגדול במטופלים בגל הרביעי לעומת קודמיו הוא שיש יותר מטופלים צעירים בסביבות גיל ה40 וחלקם הגדול לא מחוסנים.
במחלקת טיפול נמרץ קורונה מאושפזים לדוגמא השבוע 2 מטופלות בנות 40 שאחת מחוברת לאקמו והשנייה מונשמת ושתיהן לא מחוסנות.
לגבי הבנות הצעירות עלתה בי תחושת עצב גדולה מאוד, גם כי הן בנות גילי וגם משום שלא התחסנו והתרוצצו לי מחשבות בראש של: “אולי זה לא היה קורה אם הן היו מחוסנות.
לכן המסר שלי לאוכלוסייה כאחות הוא: “לכו תתחסנו”, זאת מחלה מסוכנת. כדי להתגבר עליה ולהפוך אותה לקלה ולא קשה אין מנוס מלהתחסן. רק כך נצליח לחיות לצידה מבלי להסתכן בחולי קשה ובמוות מיותר ומצער. שמרו על יקיריכם וסביבתכם.
מבחינתי יש אחווה מיוחדת במחלקת הקורונה אחווה שלא נמצאת בשום מחלקה אחרת. היא מזכירה אחוות לוחמים שדומה באופייה לשדה קרב עם חמ”ל.
מי שנמצא בתוך המחלקה עם המיגון נראה כמו לוחם וחדר הבקרה נראה כמו חמ”ל עם תצפיתנים ותגבורת.
העבודה במחלקת הקורונה מהווה עבורי שליחות גדולה במלחמה הלאומית בקורונה, רק שהפעם האויב בלתי נראה אך נזקיו הקשים בהחלט נראים לעין.
אני מאחלת לכולנו שהקורונה תחזור להיות רק בירה על מדף בסופרמרקט, וכולנו נוכל לחזור סוף סוף לחיי שגרה נורמליים במהרה אמן”.
