בתביעה שהוגשה נטען כי האם הגיעה בשבוע ה-37 להריונה, לצורך ניתוח קיסרי אלקטיבי ובשעה 12:41 נולדה התינוקת, בניתוח קיסרי, כאשר בשחרור היולדת נרשם כי התינוקת: “הועברה במצב טוב באופן מיידי להערכה של רופא ילדים”.
כיון שהתינוקת לא בכתה, הייתה שמוטה ולא הגיבה, הוריה שאלו את הצוות הרפואי בחדר הניתוח מדוע התינוקת אינה בוכה ואינה מגיבה ונאמר להם לטענתם כי: “הכל תקין ואין מה להתרגש”.
לאחר הלידה, האב ליווה את התינוקת, כאשר הייתה במיטת חימום לתינוקייה, בליווי אחות. במשך שעה וחצי קריטית, ממועד הלידה ועד להגעתה של התינוקת לפגיה כשהיא בכשל רב מערכתי, לא בוצעה כל בדיקה, או רישום, או ניטור, כך מציין עורך הדין מטעם ההורים.
כעבור שעה וחצי האב התלווה שוב לבתו, יחד עם הרופאה מהפגייה ואחות מהתינוקייה ובעודם הולכים על הגשר המחבר בין בנייני האשפוז השונים, הרופאה שהקשיבה עם הסטטוסקופ התחילה לצעוק, “רוצו רוצו”.
האב רץ עם התינוקת לפגיה ובהגיעה לשם התינוקת הייתה בשוק עמוק, לא הגיבה והייתה שמוטה. מיד היא חוברה למכשיר הנשמה, קיבלה נוזלים ומנות דם.
בהמשך מצבה של התינוקת המשיך להתדרדר ונקבע מותה בשעה 18.55 כ-28 שעות אחרי לידתה.
בדיעבד, התברר כי בתינוקייה עברה פגיעה קשה רב מערכתית כולל אי ספיקה כלייתית, פגיעה מוחית ואי ספיקה נשימתית ועוד התברר כי התינוקת סבלה מדימום עוד בהיותה ברחם אימה, מה שמנע הגעת חמצן תקינה למוח תוך גרימת פגיעה מוחית קשה.
באי כוחם של ההורים, ממשרד עו”ד אייל בן ישי, טוענים בתביעה, כי לאחר מותה, אנשי הצוות עסקו נמרצות בטיוח הרשלנות הרפואית.
התיעוד הרפואי שלא נרשם על די אנשי הצוות שטיפלו בה, היה חלקי ורטרואקטיבי, לא שיקף האירועים ונכתב לאחר שהתינוקת עברה קריסת מערכות. כמו כן לטענתם ממהלך האירועים הושמטו עובדות רבות ומהותיות ונמצאו סתירות רבות.
דווקא האחות תיארה מצבה האמיתי של התינוקת כשציינה באופן חד משמעי כי לא היה מדובר בחיוורון שהשתפר, אלא בתינוקת שהייתה: “חיוורת מאוד” וכי המדדים כלל לא היו תיקנים, להפך “הסטורציה והדופק אינם יציבים”.
מומחה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו, כי לאחר הלידה, אנשי הצוות היו צריכים לפנות את התינוקת לפגיה, בה קיים ציוד רפואי המאפשר מעקב וניטור צמוד וכן צוות רפואי מיומן ומנוסה, אשר היה מאבחן את מצבה בזמן ויכול היה לטפל בה כאמצעות אינפוזיה ומתן מנות דם, לפני שאירע הנזק הבלתי הפיך.
לדעת המומחה, גם לאחר שהתקבלה ההחלטה השגויה להעביר התינוקת לתינוקייה, למרות שהתינוקת הייתה חיוורת מאוד ולמרות נתוני המעבדה פתולוגיים, לא בוצע מעקב רפואי צמוד כנדרש, בניגוד למקובל.
חיוורון וגזים טבוריים לא תקינים היו צריכים להיות דגל אדום לרופאים על מצבה הקשה שחייב מעקב צמוד, אבחון מוקדם יותר וטיפול כולל מתן עירוי דם, אשר היו מונעים בסבירות של 70% – 80% את פטירתה, כך נטען על ידי המומחה מטעם התביעה.
באי כוחה טוענים כי הצוות הרפואי התרשל במעקב, בטיפול ובאבחון הדימום של האם שהחל להתפתח ברחמה ובכך גרמו לפגיעה קשה בתינוקת שהובילה לפטירתה. בהמשך גרמו לנזק ראייתי בין היתר בביצוע רישום רטרואקטיבי וטיוח הרשלנות.
בעקבות המקרה כונסה ועדה פנימית של בית החולים, כאשר אנשי צוות מבית החולים בדקו את עמיתיהם בבחינת “החתול ששומר על השמנת”, לטענת התובעים.
דוח הועדה מצביע על ליקויים חמורים בפעולות הוועדה, העלאת טענות שגויות וחצאי עובדות, הכל במטרה להקשות, למנוע ולהסתיר מהורי התינוקת את הנסיבות המלאות אשר הובילו לפטירתה.
מהדו”ח עולה כי האירוע נרשם בדיעבד ונרשמו כעדות של אנשי הצוות הרפואי, לאחר שלוו על ידי ייצוג משפטי, תוך הכנת הקרקע להגנה משפטית ולא במטרה לקבל את המענה על האירועים שהתרחשו.
מהתובעים נמסר לחדשות NWS: “אם לא די במות המיותר של בתם, לאור ההמלצות החד משמעיות של הצוות הרפואי, הסכימה האם כי במהלך הניתוח הקיסרי תבוצע כריתת חצוצרות מה שיחייב אותה לפנות בעתיד להליך פונדקאות.
ההורים ושני ילדיהם שהפכו לשבר כלי ומתקשים להתמודד עם האובדן, תובעים מבית המשפט לפסוק להם פיצויים עבור כאב וסבל, הפסד שכר בשנים אבודות, הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, מימון הליך פונדקאות והוצאות קבורה.
טרם הוגש כתב הגנה”.
מדוברות בית החולים רמב”ם נמסר בתגובה לפניית חדשות NWS: “המקרה מוכר לבית החולים והוקמה לגביו ועדת בדיקה מוסדית לבירור נסיבותיו. דו”ח הועדה נמסר להוריה של המנוחה.
לאור ממצאי הבדיקות הקליניות, המעבדתיות וההדמיות הגיעה הוועדה למסקנה כי כבר במעמד הלידה הייתה בת אל ז”ל במצב קשה, שהכתיב את המהלך הסוער של מחלתה ואת הפגיעה הרב מערכתית שנבעה ממנו ואשר גרמה למותה.
למרות התוצאה המצערת נראה כי לא הייתה פעולה או דרך טיפול שלו ננקטו היו משנות את התוצאה הסופית”.
