היועץ המשפטי לממשלה בכנס חיפה למשפט: “בשנים האחרונות האיום על יכולתו של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה לשמור על שלטון החוק היה מוחשי וממשי”.
בהתייחסו לפשיעה ולאלימות בחברה הערבית אמר: “אלימות ופשיעה לא נובעת רק מחוסר הרתעה או שיטור אלא מתוך ייאוש, תסכול, מהיעדר תחושות זהות ושייכות. אם ברצוננו למגר את האלימות עלינו לתת תקווה. פתרון אמיתי לבעיה יימצא רק באמצעות הקצעת משאבים שוויונית ומתקנת, רק דו קיום שוויוני יוביל למשילות מכוח רצון ולא מכוח הזרוע”.
ד”ר אביחי מנדלבליט: “זוהי זכות לשוב ולשאת דברים כאן, בכנס חיפה למשפט. קודם לכל, משום שבאכסניה זו התאספו מיטב המוחות ואנשי המעש מתחומי השירות הציבורי, האקדמיה והפרקטיקה המשפטית.
מעבר לכך, אני רואה לפניי, וכן ברשימת המשתתפים בתכנית הכנס, שורה ארוכה מאוד של אנשים שהיכרותי האישית עמם לימדה אותי, כי מדינת ישראל בכלל ומערכת המשפט הישראלית בפרט יקרים לליבם עד מאוד.
איש איש בתחומו, איש איש בדרכו, פועל לחיזוק מערכת המשפט, מבקש להצביע על הדרוש שיפור בעיניו, ולשכלל את הקיים. זאת, מתוך כוונה כנה שהמשפט הישראלי יוסיף להתמודד בהצלחה עם אתגרי השעה ויוכל גם לאתגרים הקשים שעוד יבואו.
כבוד הוא לי לבוא בקרב קהל זה ולשאת את דברי הפתיחה של המושב הנוכחי.
כהרגלה, גם השנה בחרה ועדת הכנס להציב במוקד הדיון נושא ציבורי בעל חשיבות רבה, יחסי הגומלין בין “משילות, קיימות ומשפט, בתקופת שינוי“.
בתוך כך, נושא הפאנל הנוכחי הוא רכיב חשוב בעניין זה, ועוסק במעמד שומרי הסף ובתפקידו הייחודי של היועץ המשפטי לממשלה במסגרת זו. הסוגיה של הקשר בין משילות למשפט ולשמירה על שלטון החוק עוררה בשנים האחרונות ויכוחים, חלקם עזים, ולא בכדי.
מצד אחד, לדרג המדיני פוליטי ולמערכת המשפט הציבורית מטרה אחת משותפת, לפעול למען אזרחי מדינת ישראל וגם למען הדורות הבאים.
מצד שני, קווי הגבול בין השדה השלטוני לזה המשפטי וקשרי הגומלין הראויים בין השדות הללו בהחלט דורשים מחשבה ודיוק.
הדיוק שעליו אני מדבר נשען, בראש ובראשונה, על מושכלת יסוד שאולי נטשטשה ברבות השנים, אך היא הבסיס למשילות במדינה דמוקרטית חפצת חיים.
כלל ידוע הוא שבמדינת ישראל האחריות על עיצוב המדיניות מוטלת על נבחרי הציבור, וזהו תפקידם. בתוך כך, במצב דברים מתוקן, אחריות לא פחותה בחשיבותה המוטלת על נבחרי הציבור הינה שמירה על שלטון החוק ועל ערכי הדמוקרטיה.
אחריות זו לקבוע מדיניות ואחריות זו לשמור על ערכי שלטון החוק, שלובות זו בזו, ומשלימות זו את זו.
האחריות לשמור על ערכי שלטון החוק מוטלת, בראש ובראשונה, על נבחרי הציבור והיא בוודאי לא פחותה מן האחריות המוטלת על המשפטנים בהקשר זה.
ודבר זה הוא מהותי מאוד בעיניי. מונחים של “תקינות פעילות המנהל”, “טוהר המידות של משרתי הציבור”, שמירה על זכויות האדם ו”אמון הציבור” בעבודת הממשלה, הם אינם נחלת המשפטנים בלבד.
הגורמים הראשונים להיות אחראים על חוקיות והגינות הפעלת הכוח השלטוני, הם נבחרי הציבור.
בתפקידי כפרקליט הצבאי הראשי של צה”ל, נהגתי לומר, כי בעוד שהפצ”ר אחראי על אכיפת הדין בצה”ל, הגורם האחראי על רוח צה”ל, ערכי צה”ל ומוסריותו של צה”ל, הם, קודם לכל, המפקדים. לא רק המשפטנים אחראים על מוסר החיילים, כי אם מפקדיהם.
מתוך השקפה זו, אני איני נמנה עם אלה הסבורים שיש סתירה בין משילות לבין הקפדה על שלטון החוק. הרי, משילות, להבדיל משרירות, איננה שקולה להפעלת סמכות ללא גבולות.
משילות היא הגשמת מטרות הדרג המדיני בגבולות החוק. ולכן ייעוץ משפטי עצמאי ואפקטיבי דווקא מקדם את המשילות, ולא בולם אותה.
יתרה מכך, לעמדתי בלא הקפדה על שלטון החוק אף המשילות אינה יכולה להתקיים.
בדיוק על כך עמדתי לפני שבועיים בדברים שאמרתי בכנס לזכרו של הנשיא שמגר, כי בד בבד להפקדת הכוח הציבורי בידי נבחרי הציבור ובידי עובדי הציבור, קמה עליהם חובה לקיים את עיקרון “הנאמנות הציבורית”.
עיקרון לפיו על משרתי הציבור, הדרג הנבחר והדרג המקצועי, להפעיל את הכוח השלטוני בצורה הגונה וישרה, ואך לטובת הציבור. בעיניי עקרון הנאמנות הציבורית שזור כחוט השני בערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית, בכוחו להבהיר סוגיות שונות בתחומי המשפט הציבורי .
תפיסה לפיה ישנה סתירה בין משילות לבין שלטון החוק חותרת תחת עקרון הנאמנות הציבורית. הרי ברור לגמרי שרק נבחר ציבור המבקש לקיים את מדיניותו, תוך כבוד לחוק ושמירתו, מקיים את עקרון הנאמנות הציבורית כהלכתו.
על כך אוסיף, כי לדאבון הלב יש המעצימים, בכוונת מכוון ובאופן מלאכותי, את הוויכוחים בדבר הסתירה כביכול בין משילות לבין הקפדה על שלטון החוק.
כך נוצרת, יש מאין, תחושה של בעיה שורשית ועוצמתית המשפיעה על הדמוקרטיה הישראלית. אך למעשה, מדובר בסוגיה שניתנים לה מידי יום, וגם בימים אלה ממש, פתרונות מעשיים.
ומדוע הסוגייה מועצמת באופן מלאכותי?
זאת משום שיש המנסים להשתמש בדיבור ה”קליט” ו”שובה הלב” בדבר בעיית משילות, עקב כביכול “שלטון המשפטנים”, ככסות, במקרה הטוב, לחוסר רצון לפתור בעיות מורכבות; ובמקרה הפחות טוב, לניסיון לשנות מן היסוד את מארג ההסדרים המבטיח את שמירת שלטון החוק.
מכאן גם מגיע שורש הרעיון השגוי לפיו הצורך במשילות מצריך כביכול מהלכים שונים שתכליתם החלשת מעמדו וסמכויותיו של הייעוץ המשפטי לממשלה ובכלל כך את קידום הרעיון לפיו מערך הייעוץ המשפטי לממשלה אינו צריך להיות בעל שיקול דעת מקצועי עצמאי.
לפי קו מחשבה זה על הייעוץ המשפטי הציבורי לעסוק אך ורק בתפקידו כמסייע לדרג המדיני בקידום מדיניותו, ולהשיל מעצמו את תפקידו כשומר סף.
ומכאן קצרה הדרך למצב מסוכן אליו התקרבנו בשנים האחרונות: המעבר משיח המשילות לשיח הנאמנות האישית לדרג הפוליטי, באופן שעומד בסתירה מוחלטת לעקרון “הנאמנות הציבורית” שאותו הזכרתי קודם לכן.
מכאן גם קצרה הדרך לרעיונות בעייתיים, כמו “חוק היועמ”שים” כמשרת אמון לדרג הפוליטי, התייחסות לחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה כ”המלצה” בלבד שאינה מחייבת את הממשלה, חסימת דרכו של היועץ המשפטי מפני ייצוג האינטרס הציבורי בהליכים משפטיים במקרים בהם הדרג המדיני פועל בניגוד לעמדתו ועוד.
אני יוצא בצורה נחרצת נגד גישה זו.
אני סבור שגישה זו של ניסיון להחליש את מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה וסמכויותיו, באמתלת סרק של קידום, כביכול, של המשילות, מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית. כאמור, בעיני, בלא שלטון חוק יציב ואיתן גם לא תתאפשר משילות.
השיטה המשטרית במדינתנו חזקה ומבוססת היא והראיה לכך היא שגם בעת מאבק על חיי אדם, אם כנגד טרור ואם כנגד מגיפה קשה, העמידה מערכת המשפט הישראלית כלים אפקטיביים לממשלה לשם מימוש יעדיה, מבלי לוותר על עמידה מתמדת על המשמר מפני פגיעה שלא כדין בזכויות האדם. בהקשר זה אנו נשענים על כתפי ענקים, מדינאים, אנשי רוח ומשפטנים, אשר עיצבו מערכת משטרית, אשר חרטה על דגלה מחויבות עמוקה כלפי ערכי היסוד שלה, גם תחת מתקפות מחוץ ומבית.
אולם, המבנה המפואר הזה, ככל מבנה מפואר, לצד עצמתו, וחרף יסודותיו העמוקים, עלול ליפול.
הפעלת כוח בלתי מבוקר החותר תחת יסודותיו; פגיעה חוזרת ונשנית באמון שהציבור רוחש לו; או היסחפות בלתי מבוקרת אחר הצורך לתת מענה לאתגרי השעה על חשבון עקרונות בסיסיים של הדמוקרטיה, עלולים להביא לפגיעה קשה בו.
לכן לתפיסתי צריך דווקא למצוא את המשותף ולחבר בין הצורך במשילות אפקטיבית לבין הצורך בשמירת שלטון החוק. וכאמור לשיטתי אין סתירה בין הדברים.
שני רכיבים לדבר.
האחד הוא, הצורך במשילות ; הכוח השלטוני, היינו הכוח לעצב מדיניות לאומית וחברתית ולממשה, מצוי בידי הדרג המדיני, אשר נבחר על ידי הציבור. הדרג המדיני יכול, רשאי וראוי לו, לעצב את תפיסות היסוד של החברה הישראלית ואת דמותה.
חובתם של המשפטנים בשירות הציבורי, כמו גם של יתר דרגי המקצוע, הוא לייצג נאמנה את הדרג הנבחר, ולפעול במקצועיות, בנחישות, במסירות וביצירתיות כדי לסייע לדרג המדיני, לממש את מדיניותו ולהשיג את יעדיו. אפשרותו של הדרג המדיני, בכח ובפועל, לממש את יעדיו, בין היתר בסיוע יועציו המשפטיים, היא, בתמצית, המשילות.
השגת יעדי הממשלה היא קודם כל הצלחתו של הדרג המדיני, אך לצד זאת היא גם הצלחתם של דרגי המקצוע והמשפטנים בשירות הציבורי בקרבם.
לתפיסתי אפוא, ייעוץ משפטי ראוי במדינה דמוקרטית, הוא כזה המאפשר לדרג הנבחר שיקול דעת מקסימאלי וזאת באמצעות שימוש בכלים משפטיים ובלא כל קשר לשאלה האם משפטן זה או אחר מסכים עם המדיניות לגופה.
אני רואה במשפטני השירות הציבורי לא רק גורמים המייעצים מן הצד, אלא כמי שתפקידם להשתתף בקידום אקטיבי של מדיניות הממשלה. הכול, כמובן, בגדרי הדין.
הרכיב שני הוא שמירה נחושה על גבולות הפעלת הכוח השלטוני בהתאם לדין; כמעט למותר לציין, כי דמוקרטיה, במובנה המהותי, אינה רק שלטון הרוב, הא ותו לא. הכוח השלטוני שהופקד בידי נבחרי הציבור הופקד בידם על ידי העם, באמצעות החוק, וכדי שיעשה בו שימוש לטובת הציבור, כל הציבור והכל בגבולות הדין.
חובה מהותית נוספת המוטלת על כתפי המשפטן בשירות הציבורי היא אפוא להתריע בפני הדרג המדיני באותם מקרים שבהם פעולה שלטונית עלולה לפגוע בשלטון החוק.
ישנן מספר קבוצות של מקרים טיפוסיים שבהם נדרשת התרעה שכזו. זוהי כמובן איננה רשימה סגורה, אך יש בה כדי לתת מושג מהם סוג המקרים שאליהם אני מכוון בדברייץ
א. פגיעה בלתי חוקתית בזכויות אדם.
ב. פגיעה יסודית בסדרי המשטר.
ג. פגיעה באינטרס הציבורי, מתוך שרירות או מתוך העדפת אינטרס פרטי על פני זה הציבורי.
במצבים אלה, האזהרה המשפטית שמציף הייעוץ המשפטי לממשלה בפני הדרג המדיני, לפיה חוקים, עקרונות או אף ערכי היסוד של השיטה נפגעו או עתידים להיפגע, אינה חותרת תחת עקרון המשילות.
למעשה, על פי היכרותי, רוב נבחרי הציבור מצפים מהמשפטנים בשירות הציבורי להתריע במצבים שכאלה ומצפים לדיאלוג שיוביל לפתרון מעשי וחוקי, לשם קידום מדיניות נבחרי הציבור, בתוך מסגרת הדין.
דווקא העמידה האיתנה על גבולות הגזרה החוקיים שבמסגרתם ניתן להפעיל את הכוח השלטוני, היא זו שמבטיחה חופש פעולה נרחב לנבחרי הציבור.
עת שורר אמון בין הדרג המדיני לבין גורמי המשפט יודעים הראשונים שרק מקום בו יתעורר חשש אמיתי לפעולה בלתי חוקית או לפגיעה בשלטון החוק כשלעצמו, היועצים המשפטיים יתריעו על כך וכל עוד לא ניתנה התרעה הם יכולים לפעול בחופשיות וללא חשש לפגיעה בחוק.
אסכם את דבריי עד כה.
שיקול הדעת של הדרג המדיני לממש את מדיניותו הוא נרחב, וחובתם המקצועית של המשפטנים בשירות הציבורי להירתם למימוש המדיניות שנקבעה.
אני איני עוסק בקביעת מדיניות הממשלה. זו איננה המומחיות שלי. זו איננה הסמכות שלי. זו איננה האחריות שלי.
אני, ויתר אנשי הייעוץ המשפטי הציבורי, עוסקים בסיוע לנבחרי הציבור להגשים את מדיניותם, בגבולות הדין.
ב-99% מהמקרים, הדיאלוג עם הממשלה ועם שרי הממשלה, מוביל למציאת פתרונות משפטיים להגשמת מדיניותם, כולל במצבים מורכבים מאוד שבהם מתאפיינת מדינתנו. הדבר נעשה תמיד מתוך דיאלוג מכבד שנועד לאפשר את מימוש מדיניות הדרג הנבחר.
בסופו של יום, ניסיוני מלמד כי בתום אותו דיאלוג, רק במקרים ספורים ביותר, ישנה מניעה משפטית לביצוע הפעולה השלטונית המבוקשת. הימנעות מביצוע פעולה במצב דברים זה אין משמעותה כרסום במשילות, אלא דווקא חיזוקה.
באשר לתפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה במרקם עדין זה אומר את הדברים הבאים.
אחת מהתובנות המרכזיות שרכשתי במשך שנות כהונתי כיועץ המשפטי לממשלה היא, כי היכולת של הייעוץ המשפטי לממשלה לוודא כי שלטון החוק נשמר, נשענת על מה שאכנה “ערובות מוסדיות”.
הערובות המוסדיות הן עקרונות שהותוו לאורך השנים והן המבטיחות את עצמאות שיקול הדעת המקצועי של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה.
אבני היסוד למוסד היועץ המשפטי לממשלה, הן אלה.
ביחס לשיקול דעתו המשפטי – אין על היועץ המשפטי לממשלה מרות מלבד מרות הדין
עיקרון עצמאות שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הוא עיקרון יסודי במדינתנו, אשר קשה להפריז בחשיבותו. משמעותו הוא עשייה במלאכת אכיפת החוק, בפרשנות הדין ובייצוג בערכאות, רק בהתאם לעובדות ולדין החל עליהן. הכפפת שיקול דעתו המקצועי של היועץ המשפטי לממשלה תאיין את יכולתו לשמור על שלטון החוק במדינת ישראל.
היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה הם שומרי סף
היועץ המשפטי למשרד ממשלתי הוא חלק בלתי נפרד מהנהלת המשרד וכפוף ארגונית למנכ”ל המשרד. קיימת חשיבות רבה לכך שהיועץ המשפטי יהיה משולב בעבודת המשרד בו הוא עובד באופן שיאפשר לו לתת שירות משפטי מיטבי לדרג המדיני ולדרגים המקצועיים השונים. בתוך כך, מבחינה מקצועית כפוף היועץ המשפטי של המשרד הממשלתי ליועץ המשפטי לממשלה.
היועץ המשפטי של המשרד הממשלתי הוא שומר סף. מתוך כך, עליו להיות נאמן, ראשית לכל, לכללי הדין ולעקרונות של יושר וצדק. עליו לוודא כי הרשות המבצעת פועלת על פי הדין. יוזמות שונות המבקשות להביא לשינוי דרך בחירת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה באופן שאלה יהיו משרות אמון החבות נאמנות לדרג הפוליטי, מבקשות למעשה לפגוע בעצמאותם ומתוך כך במעמדם כשומרי סף. כאמור, אני מתנגד נחרצות ליוזמות אלה.
חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה משקפת את עמדתה המשפטית של הממשלה והיא מחייבת את כל גורמיה
בהמשך לאמור לעיל, ברי כי באותם מקרים חריגים שבהם נקבע שישנה מניעה משפטית לביצוע פעולה שלטונית מסוימת, לא ניתן לבצעה בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. הדברים מתקשרים גם לכך, שעל דרך הכלל, למעט במקרים חריגים ביותר, היועץ המשפטי לממשלה, הוא שמציג את עמדת הממשלה בפני ערכאות שיפוטיות בכלל ובג”ץ בפרט.
לו נימצא במצב שבו גורם פוליטי מחליט להתנער מהמגבלות החוקיות החלות עליו, ובאופן מודע ומכוון, ולעיתים אף מוצהר, פועל בניגוד לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, תהא זו סכנה ברורה ומידית לשלטון החוק.
המרחק בין גישה כזו לבין שרירות שלטונית הוא קצר מאוד. למרבה הצער, בשנים האחרונות, נתקלנו בתופעה שכזו ואף היינו עדים לסכנותיה האפשריות.
היועץ המשפטי לממשלה הוא העומד בראש התביעה הכללית
בשיטת משפטנו, אשר התעצבה במשך שנים, עומד היועץ המשפטי לממשלה בראש מערכת אכיפת החוק. כפופות לו פרקליטות המדינה ויתר יחידות התביעה הפועלות במדינת ישראל.
על ידי כך נתונה ליועץ המשפטי לממשלה אפשרות ייחודית לראות תמונה מלאה ואחודה של שמירה על שלטון החוק ושל אכיפת החוק במדינת ישראל.
מתוך כך, גם נתונה בידו יכולת חשובה ביותר לתאם בין עבודת הגופים השונים, לקבל תובנות חוצות ארגונים על דרכי פעולה נכונות, לשפר את אכיפת החוק במדינת ישראל, ולמעשה לסייע באופן מיטבי לממשלה להשיג את יעדיה.
הראייה הרוחבית של היועץ המשפטי לממשלה, היכרותו העמוקה עם מכלול מנגנוני המדינה וחשיפתו היום יומית למגוון האתגרים שהמדינה וראשיה מתמודדים עמם, מאפשרת לו גם לדעת מתי נכון לנהוג ב”ריסון משפטי”.
ריסון מובנה זה מוביל לקבלת החלטות מדויקות יותר בתיקים פליליים שמעוררים שאלות משפטיות מורכבות, חדשניות וכדומה, או באירועים בהם המימד הייעוצי שלוב בהחלטה הפלילית.
בשל ראייתו הרוחבית היועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם המתאים ביותר למנוע הפללת יתר של התנהגויות בכלל ובשדה הפוליטי בפרט. היינו, היועץ המשפטי לממשלה, בשל המטען הייחודי שהוא נושא בצקלונו, הוא הגורם המתאים ביותר לשרטט באופן מדויק את מדיניות האכיפה המבחינה בין התנהגות פסולה שמצדיקה טיפול בכלי אכיפה פלילית לבין התנהגות שנפל בה פגם מוסרי, מינהלי או אחר, אך שאינה מצדיקה טיפול במישור הפלילי.
כך למשל, בכל הנוגע לפרשה המכונה פרשת “הצוללות” או פרשת “כלי השיט”, נחשפה תשתית עובדתית שמלמדת על ביצוע לכאורה של עבירות שחיתות שלטונית, אשר ראוי להם להתברר במישור הפלילי.
אכן, במעלה הדרך של הבירור במישור הפלילי הגישה פרקליטות המדינה כתבי אישום.
עוד אזכיר, כי התשתית העובדתית שהונחה בפניי ביחס לעסקאות כל שייט שביצעה מדינת ישראל, כללה טענות מטרידות וכבדות משקל וזאת מפי גורמים בכירים ומנוסים במערכת הציבורית. כמו כן, הטענות שהוצגו בפניי, ובכלל זאת החומר שנאסף במסגרת החקירה המשטרתית, הציגו, על פני הדברים, התנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים ראויים של רשות ציבורית העוסקת בנושא כה משמעותי לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.
חרף זאת סברתי, מתוקף תפקידי כיועץ המשפטי לממשלה, ובבוחני את התשתית העובדתית ואת המצב הנורמטיבי “בכלים משפטיים”, שאין מקום לבירור במישור הפלילי בעניינו של מי מהדרג הנבחר, שכן לא נמצאו ראיות שעוררו חשד לעבירות פליליות.
עוד סברתי, כי העמדה המשפטית של המדינה בעתירה לבג”ץ שעתרה להקמת ועדת חקירה ממלכתית צריכה להיות, כי חרף חשיבותו הציבורית המובהקת של העניין, השאלה האם לקיים ועדת חקירה ממלכתית בעניין חשוב זה היא איננה שאלה משפטית, אלא שאלה ציבורית, שהמענה עליה יכול להינתן על ידי נבחרי הציבור בלבד.
לסיכום דבריי אומר, כי ניתן, ואף חשוב, לקיים דיון ושיח עקרוני וענייני ביחס לאבני היסוד של מוסד היועץ המשפטי לממשלה שאליהן התייחסתי.
אולם, בשנים האחרונות האיום על יכולתו של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה לשמור על שלטון החוק היה מוחשי וממשי. ניטש קרב על דמותה של מדינת ישראל כמדינה שומרת חוק.
לשמחתי הרבה, לצד רשויות החוק התייצבו רבים וטובים שניצבו כנגד הפגיעה בשלטון החוק ובערובות לשמירתו, ובהם נבחרי ציבור, אנשי משפט ואקדמיה.
השילוב בין משילות לבין הקפדה על שלטון החוק אכן מצדיק בירור ודיוק. אך אל לנו לתת לדיבור על משילות להיות מועצם באופן מלאכותי ומתוך שיקולים זרים ואינטרסנטיים, ליצור בעיה שעוצמתה אינה משקפת כלל את המציאות היום יומית שהיא שונה בתכלית, לפיה על דרך הכלל הדיאלוג בין גורמי הממשלה לבין מערך הייעוץ המשפטי הוא פורה ואפקטיבי.
ככל שהקשר בין עבודת הממשלה לבין הייעוץ המשפטי לממשלה דורש דיוק נוסף, כך יעשה, אך מכאן ועד פגיעה באבני היסוד שעליהן מושתתת אפשרותו של היועץ המשפטי לממשלה לשמור על שלטון החוק לטובת הציבור כולו וממילא על המשילות עצמה המרחק רב”.
תגובה אחת
אם היועץ המשפטי לממשלה הוכיח שהוא ללא ספק עשה את עבודתו נאמנה בתקופת כהונתו, אז יש אימרה
האומרת “אם ‘הסוס’ כל כך טוב, אז למה להחליף אותו?” ואני אומרת, למה תמיד לחפש בכוח אנשים אחרים, אם יש הוכחות כי הכוח הנוכחי סיפק את הסחורה? למה ההרגל המיותר להחליף, להחליף? אם עשה עבודתו נאמנה, אז מה הטעם בהחלפות?