האם עישון כבד יכול להיחשב כנכות משירות צה”ל?
בדיוק בסוגיה זו הכריע לאחרונה בית משפט השלום בירושלים, בשבתו כערכאת ערעורים על החלטות אגף התגמולים במשרד הביטחון, בתביעה שאותה הגיש עו”ד יואב אלמגור, בשמה של אלמנת נכה צה”ל.
על פי התביעה, שירת המנוח כשנתיים וחצי בשירות סדיר ו-16 שנים בשירות קבע, הוכר עוד בחייו כנכה צה”ל על רקע פוסט טראומה, שאותה פיתח עקב מאורעות קשים שאותם עבר במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה, במהלכן איבד את אחיו ומספר חברים קרובים.
לימים, כך נטען, לקה המנוח בנפחת (COPD), מחלת ריאות כרונית האופיינית למעשנים כבדים, שעלולה להפוך לסופנית בשלביה המתקדמים.
אלמנתו העידה בתצהירה שהוגש במסגרת התביעה, כי בעלה הירבה לעשן כשהיה עצבני, מצב בו היה רוב שעות היום וכי לא היה מסוגל להפסיק לעשן למרות הוראות הרופאים.
לדבריה, הוא המשיך בהרגלו המזיק אפילו כשמחלת הריאות ממנה סבל התדרדרה וגם לאחר שנאלץ להתחבר למחולל חמצן. וכך, בגיל 72, מצא המנוח את מותו כתוצאה ממחלת הריאות הסופנית אותה פיתח.
בתביעה טען עו”ד אלמגור כי נכותו הנפשית של המנוח לא רק שתרמה להחמרת הרגלי העישון שלו, אלא שמצבו הנפשי הרעוע לא אפשר לו להיגמל ועל כן יש לראות בנזקי העישון ככאלה הנובעים מנכותו הנפשית ובמותו, כמוות שנגרם בשדה הקרב.
נציגי משרד הביטחון טענו כי לא הוכח קשר בין מותו של המנוח לבין מחלת הנפחת שממנה סבל, בנוסף, טענו, כי אל לו לבית המשפט לתגמל אדם על פיתוח הרגל מגונה כמו עישון.
לדבריהם, אם תתקבל התביעה, היא תהיה תקדימית, באופן שיעודד נפגעי נפש רבים לטעון לנזקי עישון כתוצאה מפגיעה נפשית.
בנוסף, טענו נציגי משרד הביטחון, כי תסמונת פוסט טראומטית אינה גורמת להגברת העישון, אלא להיפך, העישון עצמו הוא שגורם להחמרת התסמונת הפוסט טראומטית.
שני הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעם מומחים בתחום הריאות והפסיכיאטריה.
חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם האלמנה קבעה, כי הפרקטיקה הרפואית מכירה בכך שנפגעי נפש ופוסט טראומתיים סובלים מנטייה לעישון כבד.
מעבר לכך, הספרות הרפואית מכירה בקושי מוגבר בקרב הסובלים מפגיעות נפש להפסיק את הרגל העישון, בגלל פגיעתם.
מומחה ריאות מטעם האלמנה טען, כי גם אם המנוח החל לעשן לפני פגיעתו הפוסט טראומתית, הרי שהגברת העישון וכן הקשיים המרובים להפסיק את העישון, דרדרו את מצבו מאוד באופן שגרם לפטירתו.
לאחרונה, בתום מאבק משפטי שנמשך יותר מ-9 שנים, קבע הרכב בית משפט השלום בירושלים, ביושבו כוועדת ערעורים על החלטות משרד הביטחון, כי דין תביעתה התקדימית של האלמנה להתקבל.
בית המשפט אישר בהחלטתו שאכן קיים קשר סיבתי בין מותו של המנוח ובין נכותו המוכרת ואף חייב את משרד הבטחון בהוצאות המשפט ובהחזר שכר המומחים שתמכו בעמדתה של האלמנה.
לדברי עו”ד אלמגור, בכל מקרה שבו נכה צה”ל מוצא את מותו כתוצאה מהנכות שבה לקה במסגרת שירותו, גם אם הדבר קורה עשרות שנים לאחר פגיעתו, הוא נחשב כ’נספה שנפל חלל במערכה’, לכל דבר ועניין.
במצב שכזה, גם אלמנתו ובניו זכאים לכל הזכויות וההטבות שלהן זכאיות יתר המשפחות השכולות.
״פעמים רבות ניסו משפחות נכי צה”ל לטעון שפגיעות הנפש שמהן סבלו יקיריהן גרמו למותם” מציין עו”ד אלמגור ומוסיף: “מאבקיהן נתקלו לא אחת בקיר אטום מצד משרד הביטחון”.
לדבריו, פסק הדין התקדימי שהתקבל בעניינה של האלמנה מהווה הכרה נוספת לכך שלפגיעה פוסט טראומתית קיימות השלכות בריאותיות משמעותיות ביותר.
עו”ד אלמגור: “פסק הדין מכיר לא רק במחיר הכבד שאותו משלמים הלוחמים על שירותם הצבאי, אלא גם במחיר הכבד שבו נושאות משפחותיהם לאורך שנים.
בעבר קיבלנו הכרות גם על בעיות לב, כבד, סוכרת ודמנציה שהתפתחו בשל פגיעה פוסט טראומתית.
ההכרה בנזקי העישון כתולדה מפוסט טראומה מהווה אמנם הכרה תקדימית בישראל, אך היא מתבקשת מאליה וטוב עשה בית המשפט בכך שצירף אותה לשורת הנזקים שמהם סובלים נפגעי הפוסט טראומה בישראל”.
עו”ד יואב אלמגור, מייצג נפגעי גוף, נכי צה“ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית, בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.
