טכנאי מכונות תפירה שניהל עסק עצמאי לאורך עשרות שנים, לקה לפני כחמש שנים בפרקינסון.
הטכנאי הגיש בקשה למוסד לביטוח הלאומי להכיר במחלתו כתאונת עבודה, אך המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו, וקבע שאין קשר בין מחלתו הקשה לבין עבודתו.
הטכנאי לא השלים עם החלטת המוסד, ובאמצעות עו”ד איתמר כהן ממשרד כהן מאק הוא הגיש תביעה נגד המוסד לבית הדין לעבודה בתל אביב.
הטכנאי טען שעבד משך למעלה מ-50 שנה בתיקון ואחזקת מכונות תפירה ועל כן נחשף במגע ובנשימה לחומרים ממיסים שונים, כמו טינר ונפט.
בנוסף, בעת ריתוך והלחמה של חלקי מכונות, נחשף הטכנאי לאדים ולחלקיקי מתכות, כמו ברזל ומנגן.
הטכנאי טען כי עקב חשיפתו הממושכת לחומרים הרעילים התפרצה אצלו מחלת הפרקינסון.
בכתב ההגנה טענו עורכי הדין של המוסד לביטוח לאומי שורה של טענות נגד התביעה, בין השאר נטען שיש לדחות אותה על הסף, שאין קשר סיבתי רפואי בין העבודה למחלת הפרקינסון, שהעבודה לא השפיעה על התפתחות המחלה, שהתובע לא מיצה הליכים, לא העביר למוסד את כל המסמכים והמידע הדרושים ושלא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו כעצמאי.
בית הדין, בראשות סגנית הנשיאה רוית צדיק, לא קיבל את טענות המוסד והורה על מינוי רופא מומחה מטעמו, ד׳׳ר מרק אלן לוי, מומחה לרפואה פנימית ותעסוקתית.
ד”ר לוי סקר בחוות דעתו מחקרים שהצביעו על השפעת חומרים ממסי שומנים ומתכות המשמשות בריתוך, כגון ברזל ומנגן, על הופעת מחלת הפרקינסון.
ד”ר לוי קבע, כי סביר יותר שהמחלה הקדימה להתפרץ עקב חשיפה ממושכת לחומרים אלה, ממיסי שומנים ותוצרי ריתוך.
בעקבות חוות דעת המומחה, ד”ר לוי, חזר בו המוסד לביטוח לאומי מעמדתו, התביעה התקבלה, נקבע כי יש קשר בין מחלת הפרקינסון לבין עבודתו של התובע, והטכנאי הוכר כנפגע בעבודה.
עו”ד איתמר כהן, בא כוחו של התובע, ציין שהכרתו של בית הדין לעבודה במחלת פרקינסון כתאונת עבודה, הינה החלטה נדירה, אנושית וחשובה.
לדברי עו”ד כהן, הוא מעריך שכמו מרשו, מצויים בישראל חולי פרקינסון רבים שמחלתם פרצה בשל עבודתם, אך מעולם לא ידעו כי ניתן להכיר בה כפגיעה בעבודה.
החומרים אליהם נחשף התובע, חומרים ממיסים ותוצרי ריתוך מתכות, הם חומרים שעובדים רבים משתמשים בהם לאורך שנים ובאופן שגרתי, מבלי שהם מודעים לסיכון שחומרים אלה יוצרים לא רק להתפרצות מחלת פרקינסון, אלא גם להופעת מחלות רבות וקשות אחרות.
