בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה במאבק עיקש, שניהלה אלמנה צעירה באמצעות עו”ד יואב אלמגור, לאחר שמשרד הביטחון סירב להכיר בקשר שבין סרטן הדם בו לקה בעלה המנוח, לבין שירותו הצבאי בסדיר ובקבע כמכונאי נגמ”שים.
לפני כשבע שנים, לאחר שנתיים של התמודדות עם סרטן הדם, לוקמיה, נפטר בעלה של התובעת והוא בן 54 בלבד.
בתביעה שהוגשה נטען, כי מחלתו של המנוח נגרמה כתוצאה מחשיפה ממושכת לחומרים מסרטנים במהלך שירותו הצבאי הממושך.
על פי התביעה, המנוח שירת בצבא כטכנאי נגמ”שים וכמכונאי טנקים, ובמסגרת עבודתו נחשף לדלק ולתוצרי נפט, בנזן בעיקר וחומרים מסוכנים נוספים.
על פי תצהירים שהוגשו במסגרת התביעה, לא היה כל ניטור וכל פיקוח על מידת החשיפה לחומרים דרך העור והאוויר ביחידה בה שירת המנוח, הוא מעולם לא השתמש בכפפות או במסכה לפנים ונשם דלק כל הזמן, כשהוא נוגע בחומרים המסוכנים בידיים חשופות.
“מעולם לא שמעתי על אמצעי זהירות או בטיחות שהפעילו להפחתה בחשיפה בדלק, מעולם לא שמעתי שבעלי סיפר על כך שקיבל כפפות או מסיכה”, טענה האלמנה בתצהירה.
לדבריה, כשהתגלתה הלוקמיה בגופו, בעלה הפך לממורמר, כאב לו שבגלל עבודתו הקשה והממושכת בצבא הוא לקה במחלה הנוראית, אך לדבריה, הוא חש פטריוט מכדי להגיש תביעה.
“אני כיבדתי זאת, ורק לאחר פטירתו הגשתי את התביעה להכרה בו במשרד הביטחון”, הצהירה.
בתצהיר אחר שאותו הגיש קרוב משפחתו של המנוח, ששירת בעברו גם הוא כמכונאי נגמ”שים באותה יחידה, נטען כי שרר חוסר מודעות כללי לסכנה בחשיפה לדלק ביחידה.
“גם לו היינו מודעים לסכנות שבחשיפה לדלק, לא היה כל כך מה לעשות עם זה מבחינתנו, כשנמצאים באזורים מסוכנים כלבנון, הגדה המערבית או על גבול הצפון, הכלים חייבים להיות בסדר במאת האחוזים ואין דבר כזה שהכלי לא טוב, כי תקלה יכולה לגרום להשבתת הרכב, לעצירתו, ולחשיפה קטלנית של החיילים לירי, להפגזה או לחטיפה”, טען קרוב המשפחה בתצהירו.
הוא המשיך והעיד בתצהירו כי לא היה עובר יום ללא שימוש בחומרים מסוכנים אלו ותמיד בידיים חשופות, ללא כפפות.
“הריחות היו חריפים ביותר, נשמנו דלק כאילו היינו בתוך חבית”, נטען בתצהיר ועוד: “לא ראיתי בעצמי ולא שמעתי שנערכה בדיקה לגבי מידת חשיפת העובדים לחומרים דרך העור והאוויר ואני גם לא מכיר רישום של שימוש בדלק, חשיפה לדלק או פרמטרים אחרים שנוגעים למגע עם דלק של מכונאי נגמש”ים או טנקים”.
מומחית לרפואה תעסוקתית, שחוות דעתה צורפה לתביעה, קבעה, כי קיים קשר סיבתי חד משמעי בין מחלתו של המנוח לבין החומרים המסוכנים, שאיתם בא במגע יומיומי במשך עשרות שונים ללא אמצעי מיגון.
עוד קבעה המומחית, כי הקשר בין חשיפה לבנזן ולוקמיה ידוע לכל רופא תעסוקתי וכי הטיפול של הצבא במנוח היה רשלני.
המומחית הפנתה בחוות דעתה לתקנה בחוק הישראלי, לפיה יש למנוע חשיפה עורית ונשימתית לבנזן וכן לספק מיגון אישי והנדסי, לבצע ניטור סביבתי, להפנות לבדיקות תעסוקתיות באופן סדיר, כדי לעקוב אחר שורות הדם ולקבוע אי התאמה לעבוד בבנזן, כשכבר נמצא ליקוי או נזק בשורת הדם.
לקביעת המומחית, לא רק שנוהלי הבטיחות לא נאכפו במלואם, אלא אף חמור מכך, גם כאשר בדיקות הדם של המנוח העידו, כי למערכת ייצור הדם שלו נגרם נזק, הוא הוסיף לעבוד תחת השפעת הבנזן ולא הועבר מתפקידו, כמתבקש בנסיבות אלה.
המומחית ציינה בחוות דעתה, כי מחקרים אפידמיולוגיים הוכיחו, כי קיים קשר סיבתי בין חשיפה לבנזן לבין סרטן הדם וכי נקבעו כללים ברורים להגנה על עובדים מפני הסיכונים הספציפיים שנלמדו ממחקרים אלה.
לדברי המומחית, הארגון הממשלתי להיגיינה תעשייתית בארה”ב, קבע, כי בנזן, שהוא אחד המרכיבים של הדלק, בנזין, הוא חומר מסרטן ודאי לבני אדם, הנספג בגוף על ידי מערכת הנשימה והעור.
בחוות דעתה התייחסה המומחית גם לתצהירים של אלמנת המנוח וקרוב משפחתו, שצורפו לתביעה, באמצעות עו”ד אלמגור, ולפיהם, כחלק משיטת העבודה, נהג המנוח להסיר את הלכלוך מידיו באמצעות דלקים וממיסים שונים.
“הנפטר לא השתמש במסכה, בכפפות או במיגון מכני אחר, מפני שלא הוא ולא סביבתו היו מודעים לסכנות הכרוכות בניקוי ידיים בעזרת דלקים וממיסים אורגניים שונים”, קבעה המומחית.
לאחר הגשת חוות הדעת של המומחית התעסוקתית מטעם האלמנה, באמצעות עו”ד אלמגור, נאות משרד הביטחון להכיר באישה כאלמנת צה”ל וכבוד השופט אפרים צ’יזיק, מבית משפט השלום בחיפה נתן להחלטה תוקף של פסק דין.
“אני מברך על ההכרה, וסבור שיהיה בה פתח לתביעות שונות של חיילים בשל חשיפתם לחומרים שונים”, דברי עו”ד אלמגור, “חשיפה לדלק היא נפוצה בשירות, ולדאבוננו חיילים לא מעטים חולים במחלות שונות, לרבות בסרטן, עקב חשיפה זו. זו תוצאה הוגנת העושה צדק עם משפחתו של המנוח”.
עו”ד יואב אלמגור, מייצג נפגעי גוף, נכי צה“ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית, בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.
