בית המשפט המחוזי בחיפה הטיל על המשיב 11 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצויים בגובה עשרות אלפי שקלים לכל נפגעת, ובית המשפט העליון החמיר וגזר עליו עונש מאסר של 15 שנים.
כזכור, בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י’ ליפשיץ, ג’ ציגלר וש’ מנדלבאום) הרשיע על פי הודאתו את בושמיץ, בכך שביצע שורה של עבירות מין בתשע קטינות כבנות שש.
מכתב האישום המתוקן עולה כי בושמיץ התנדב במסגרת שנת שירות בבית הספר בו למדו הבנות. במהלך התקופה, הכניס את ידו למכנסיהן של כל אחת מהקטינות מתחת לתחתוניה ובחלקן ביצע מעשי אינוס.
כמו כן, במספר הזדמנויות אחרות נהג לגעת באיבר מינן, ללטף אותן מעל ומתחת לבגדים ולחכך בהן את איבר מינו.
בגין האמור, גזר עליו בית המשפט המחוזי 11 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה, וכן השית עליו תשלום פיצויים בסכומים שנעים בין 15,000-50,000 שקלים לכל אחת מנפגעות העבירה.
במסגרת הערעור שהגישה עו”ד לינור בן אוליאל מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, התבקש בית המשפט העליון להחמיר באופן משמעותי את עונש המאסר שנגזר על בושמיץ.
בין היתר נטען כי עונש המאסר שהוטל עליו לא משקף את חומרת המעשים שביצע בשים לב לריבוי הקורבנות ולנזקים המשמעותיים שמעשיו גרמו להן.
עוד נטען כי מעשיו פגעו לא רק בתחושת הביטחון של הקטינות ושל משפחותיהן, אלא גם בתחושת הביטחון של הציבור כולו לאור הציפייה הסבירה שילדים יהיו מוגנים בסביבת המוסד החינוכי שבו הם לומדים.
כמו כן, לטענת הפרקליטות לא ניתן משקל מספק למסוכנותו של המשיב, שנלמדת בין היתר מכך שביצע את העבירות בנוכחות עשרות עדים, תוך שניצל את מעמדו כדמות חינוכית, את פער הגלאים ואת גילן הצעיר במיוחד של הקטינות.
זאת ועוד נטען כי העובדה שבושמיץ טרם שילם את הפיצויים שנפסקו לטובת נפגעות העבירה, מחזקת את המסקנה שהוא טרם הפנים את חומרת מעשיו.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות במלואה וקבע כך: “העונש שנגזר איננו מבטא כראוי את חומרת מעשיו, את מספר הקטינות שבהן פגע ואת עצמת הנזקים שנגרמו להן.
מקריאת תסקירי נפגעות העבירה ושמיעת חלק מהורי הנפגעות בדיון שלפנינו, ניכר כי נפגעות העבירה ובני משפותיהן עברו טלטלה קשה, טראומתית וכואבת שהשלכותיה מהדהדות למישורי חייהם ברבדים שונים והן צפויות להדהד גם בהמשך חייהם.
בצדק אפוא טענה המערערת כי העונש שנקבע למכלול האירועים, אינו משקף דיו גם לא את חומרת הנזקים שגרמו מעשיו של המשיב”.
גם בעניין תשלום הפיצויים קיבל בית המשפט את עמדת הפרקליטות, בקובעו כך: “כפי שטענה המערערת, במידה רבה של צדק, אם היה המשיב חפץ בקבלת אחריות מלאה על אשר עולל לקטינות, ניתן היה לשער כי היה מזדרז לשלם את הפיצוי שהושת עליו. אלא שהמשיב נמנע מלעשות כן”.
ביחס לטענת המשיב באשר למשך הזמן הקצר באופן יחסי בו לאורכו בוצעו המעשים, קבע בית המשפט כי: “המעשים הפסיקו רק בשל כך שאחת הקטינות אותה הוא תקף אזרה אומץ וסיפרה למורתה על אודות מה שהמשיב עולל לה.
לא היה זה אפוא המשיב אשר חדל ביוזמתו ממעשיו”.
כב’ השופט מינץ ציין את המשקל שבית המשפט המחוזי ייחס לגילו הצעיר של הנאשם, לנסיבות אישיות שונות שלו ולנזק שנגרם למשפחתו, וקבע כי: “אכן יש מקום ליתן משקל לנתונים אלו, אולם סבורני כי באיזון הראוי בנסיבות המקרה לא ניתן משקל מספק לעיקרון ההלימה, בשים לב לחומרת המעשים, למספר האירועים והקורבנות שספגו את מעשי המשיב ולמעגלי הפגיעה הרבים שנוצרו כתוצאה מכך, בקרב משפחותיהן של נפגשות העבירה”.
בשים לב לנסיבות המקרה החמורות קבע כך: “המשיב פגע בקטינות כבנות שש שנים, אשר אשו את צעדיהן הראשונים כתלמידות כיתה א’ בבית ספר, כשהוא מנצל את תמימותן הרבה, את חוסר האונים שבו היו נתונות, את הפגיעות המאפיינת ילדות צעירות אשר רק החלו תהליך הסתגלות ראשוני למסגרת חינוכית חדשה ולא מוכרת ואת האמון שהן והוריהן נתנו במשיב בעצם היותו נמנה על הצוות החינוכי.
המשיב אף הגדיל לעשות ואת מרבית מעשיו ביצע בנוכחותם הקרובה של יתר תלמידי הכיתה והצוות החינוכי שנמצא בכיתה.
התעוזה הכרוכה בביצוע מעשים כגון דא, בכיתת לימודים, כשהוא תוקף קטינה אחר קטינה בתוך מוסד חינוכי שהורים שולחים אליו את ילדיהם מתוך הנחה כי הם יהיו מוגנים ושמורים בתוכו, ראויה לסלידה וגינוי ומחייבת הרתעה ברמה גבוהה ביותר”.
בהקשר זה הוסיפה כב’ השופטת וילנר כך: “מעשיו של המשיב, אשר בוצעו תוך ניצול מחפיר של האמון שרכשו לו הנפגעות הקטינות, חריגים בחומרתם, ודלה השפה מלתאר את השלכותיהם ההרסניות על עולמן של נפגעות העבירה, תשע קטינות בכיתה א’, תשע נפשות רכות ותמימות, תשעה עולמות שאך הלו וכבר נפגעו כה קשה”.
עוד הוסיפה השופטת וילנר כי: “הורי הנפגעות עתרו לפנינו בעין דומעת ובלב שבור למיצוי הדין עם המשיב. קולכם נשמע.
אנו תקווה כי סיום ההליך המשפטי וגזירת דינו של המערער, יסייעו, במידת מה, בשיכוך כאב הנפגעות ובני משפחותיהן, ויהוו עבורם התחלה של דרך חדשה שתוביל לשיקום ולצמיחה”.
בסוף דבריו קבע בית המשפט כי: “מכלול הנסיבות המחמירות שפורטו לעיל מחייב גזירת עונש חמור במידה משמעותית מזה שנגזר עליו על ידי בית המשפט המחוזי”.
בתוך כך, החמיר את עונש המאסר שהוטל על בושמיץ, בכך שגזר עליו 15 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, לעומת 11 שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.
את התיק במחוזי חיפה ניהלה עו”ד ויעל ויסהוף מפרקליטות מחוז חיפה פלילי.
