הגורמים המרכזיים המשפיעים על חוויית הקטין מההליך הפלילי ועל מצבו הנפשי: הפרה של הזכות להגנה והפרה של הזכות להשתתפות מרצון בהליך המשפטי.
מחקר שבוצע במהלך השנתיים האחרונות במשרד המשפטים וממצאיו מתפרסמים כעת בדק את אופן מימוש זכויות קטינים נפגעי עבירות מין חמורות המיוצגים על ידי הסיוע המשפטי בהליך הפלילי נגד הפוגע.
בחוק הישראלי קיימים כיום מגוון כלים המאפשרים את השתתפותם הפעילה והמיטיבה של קטינים נפגעי עבירות מין בהליך הפלילי, בהם חוק זכויות נפגעי עבירה המעגן באופן מפורש את זכויותיהן הייחודיות של קטינים נפגעי עבירה ונוהל נשיאת בית המשפט עליון להעדת ילדים שפורסם בשנת 2017, אשר מחדד את הוראות הדין הרלוונטיות לקטינים נפגעים.
אולם, חוקרים וגופים ציבוריים שונים מצביעים על כך שקיים קושי במימוש זכיותיהם של קטינים נפגעי עבירה המעוגנות בחוק.
הפער שבין הזכויות המעוגנות בחוקים השונים לבין מימושן בפועל, משפיע במישרין על חוויתם ועל מצבם הנפשי של קטינים נפגעי עבירות מין חמורות והן על האפקטיביות של ההליך הפלילי ואף עלול להוביל להשלכות רוחב של הימנעות מהגשת תלונות או עדות.
בשל היותם של ההליכים הפליליים חסויים ככלל, מעט מחקרים אמפיריים נעשו עד כה בנושא זה.
מהמחקר עולה כי ב-45% מהמקרים דווח על הידרדרות משמעותית במצבו הנפשי של הקטין נפגע העבירה שנבעה במישרין מההליך הפלילי ונמצא כי הגורמים המרכזיים המשפיעים על חוויית הקטין מההליך הפלילי ועל מצבו הנפשי הם הפרה של הזכות להגנה והפרה של הזכות להשתתפות מרצון בהליך המשפטי.
המחקר, שבוצע על ידי מחלקת המחקר של משרד המשפטים בשיתוף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, מתפרסם 4.5 שנים לאחר תיקון לחוק הסיוע המשפטי, אשר העניק לראשונה זכות ייצוג מטעם המדינה לנפגעי עבירות מין חמורות, לרבות קטינים, בהליך הפלילי.
המחקר נערך בקרב עורכי דין המייצגים מטעם מערך ייצוג קטינים של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים וביוזמת הממונה הארצית על מערך ייצוג קטינים בסיוע המשפטי, עו”ד לידיה רבינוביץ’.
המחקר התמקד בארבעת קבוצות הזכויות המרכזיות של קטינים נפגעי עבירות מין חמורות, בהתאם להוראות אמנת האו”ם לזכויות הילד, הזכות להגנה, הזכות למידע, הזכות להשתתפות והזכות לשיקום.
כמו כן, המחקר בחן מהם הגורמים התורמים והמעכבים את מימוש זכויות הנפגע הקטין בזמן ההליך וכן את השפעות מימוש הזכויות על חווית הקטין הנפגע ועל מצבו הנפשי.
הממצאים המרכזיים
ב-45% מהמקרים דווח על הידרדרות נפשית משמעותית אצל הקטין שנבעה במישרין מההליך הפלילי. הגורם המרכזי שהשפיע על ההידרדרות במצבו הנפשי של הקטין היה הפרה של הזכות להגנה.
הזכויות שהופרו בשתי הפרות או יותר היו הזכות להגנה אשר הופרה ב-24% מהמקרים, הזכות למידע ב-21% מהמקרים והזכות להשתתפות ב-13% מהמקרים.
הזכות שנשמרה בהיקף הנרחב ביותר הינה הזכות להשתתפות מרצון של הקטין בהליך הפלילי, אשר מומשה במלואה ב-60% מהמקרים.
ב-27% מהמקרים החוויה עבור הקטין הייתה לא מוגנת ואף קשה, וב-31% מהמקרים החוויה הייתה מעצימה למרות הקשיים שבדרך או מעצימה מאד.
הגורמים שתרמו לחוויה חיובית של נפגע העבירה הקטין מההליך הפלילי היו מימוש זכותו של הקטין להשתתף בהליכים הפליליים ולהעיד בתנאים מותאמים, במידה והקטין רצה בכך. אחד הגורמים אשר פגמו בחוויה כללו הימשכות ההליכים מעבר ל-18 חודשים.
ב- 21% מהמקרים התגלה ניגוד עניינים משמעותי בין הקטין נפגע העבירה לבין הוריו, לרוב על רקע פגיעה בתוך המשפחה.
מימוש זכויותיהם של קטינים נפגעי עבירה מהחברה הערבית היה בהיקף נמוך משמעותית מאשר בחברה הכללית, והעלה את הסיכוי להידרדרות נפשית וחוויה שלילית בזמן ההליך.
מימוש זכויותיהם של קטינים אשר נמצאים בהשמה חוץ ביתית, היה בהיקף נמוך משמעותית מאשר בחברה הכללית, והעלה את הסיכוי להידרדרות נפשית וחוויה שלילית בעקבות ההליך.
הדרך האפקטיבית ביותר למימוש זכות המידע של קטין נפגע העבירה הינה באמצעות קשר ישיר בין עורך הדין של הקטין לבין הפרקליט המטפל בתיק.
מסקנות המחקר
יש צורך בהידוק שיתופי הפעולה של כלל הגופים המעורבים בהליכים הפליליים כדי להבטיח את מימושם האופטימלי של כלל הזכויות של קטינים נפגעי עבירות מין חמורות, בתי המשפט, הפרקליטות, שירותי הרווחה, הסיוע המשפטי והמשטרה.
ההליך הפלילי כשלעצמו אינו מעניק הגנה מספקת לקטין נפגע העבירה ויש להבטיח כי במקביל להליכים הפליליים ננקטים צעדים נוספים על ידי מערכת אכיפת החוק ושירותי הרווחה כדי לוודא שקטינים נפגעי עבירות מין לא ממשיכים להיפגע “בצל” ההליך הפלילי.
הזכות המשפיעה ביותר על חווית הנפגע היא השתתפות מרצון, יש לאפשר לנפגע להשתתף לפי מידת רצונו ויכולתו. כלומר, בניגוד לעמדה הפטרנליסטית המדירה את הקטין הנפגע מפני ההליך באופן גורף, המחקר מעלה כי יש לעודד ולאפשר את ההשתתפות בהתאמה לרצונותיו ויכולותיו של הנפגע הקטין, בכל שלבי ההליך, תוך התאמת הסביבה לצרכיו ולהקפיד על יישום הזכויות שמוקנות לקטין בחוק בהקשר זה.
יש לפעול לצמצם את הפערים במימוש זכויותיהם של קטינים נפגעי עבירות מין חמורות מהחברה הערבית בהשוואה לחברה הכללית.
יש לקדם הכשרות לכל הגורמים הרלוונטיים בסוגיות הייחודיות לנפגעי עבירה קטינים תוך התייחסות למקרים בהם יש חשש לניגוד אינטרסים עם האפוטרופוס הטבעי ולגבש נוהל עבודה משותף.
עו”ד לידיה רבינוביץ’, מנהלת תחום ייצוג קטינים בסיוע המשפטי במשרד המשפטים: “אנו יודעים שקיים פער גדול בין זכויותיהם של קטינים נפגעי עבירות מין שמעוגנות בחקיקה, בנהלים שונים ובפסיקה, לבין המימוש שלהם בפועל.
המחקר מנסה להאיר, לראשונה, על החוויה של ילדים וילדות, נערים ונערות, נפגעי עבירות מין חמורות, בהליך הפלילי נגד מי שפגע בהם, עד כמה הזכויות שלהם מיושמות בפועל בהליכים המשפטיים ועל הסיוע המשפטי שהם מקבלים מטעם המדינה.
הממצאים בחלקם חיוביים, למשל הנתון המלמד כי קטינים המיוצגים על ידי הסיוע המשפטי ממשים את זכותם להשתתף בהליכים בכ-60% מהמקרים, אך ישנם נתונים פחות מעודדים כמו 30% מהקטינים שדווח על פגיעה חמורה בזכותם להיות מוגנים תוך כדי ההליך.
הצגנו את המחקר בפני הפרקליטות, המשטרה והנהלת בתי המשפט במסגרת שולחן עגול שהפרקליטות מקדמת בנושא הזה ואנחנו אופטימיים שהדברים האלו נופלים על אוזניים קשובות ויש רצון של כלל המערכת ליישם את השינויים הנדרשים”.
מחקר – מימוש זכויות קטינים נפגעי עבירות מין חמורות בתיקי הסיוע המשפטי
