הוועדה לקידום מעמד האישה קיימה אמש (שני) דיון מיוחד בסוגיית האלימות הטכנולוגית, כאשר יו”ר הוועדה ח”כ עאידה תומא סלימאן אמרה בפתח הדיון כי הנושא זכה למעט התייחסויות מבחינת חקיקה כדוגמת חוק הסרטונים.
“הבנתי שאנחנו המחוקקות לא מצליחות להדביק את העולם הדיגיטלי והרשתות החברתיות, אנחנו לא מצליחים לתת מענה להגנה על נשים וילדים שנופלים קורבנות לבריונות והתקפות טכנולוגיות ברשתות החברתיות”.
אלימות טכנולוגית היא זירת אלימות חדשה יחסית, ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות בישראל ובעולם כולו, המשתנה ומשתכללת עם התפתחות הטכנולוגיה העולמית.
הצעת החוק שהועלתה אמש בדיון מיוחד בסוגיית האלימות הטכנולוגית בוועדה לקידום מעמד האישה מבקשת להגדיר ולשיים, Naming, את תופעת האלימות הטכנולוגית ובכך להגביר את מודעות הציבור והרשויות לתופעה ולהשלכותיה הקשות, להרתיע מפניה ולהביא לאכיפה אפקטיבית.
הצעת חוק זו מבקשת להגן על הסובלות והסובלים מאלימות טכנולוגית על מופעיה השונים.
ההצעה כוללת הגדרה של התופעה ומפרטת את ההתנהגויות האסורות, החוק המוצע אוסר על אלימות טכנולוגית לפי דיני העונשין וכן קובע כי ההתנהגויות האסורות מהוות עילה לתביעת פיצויים לפי דיני הנזיקין, המקנה סעד פיצויים.
כמו כן מציע החוק סעדים מיידים באמצעות צווים, אשר יתנו מענה לפגיעות אשר התרחשו או לכאלה שעלולות להתרחש בעתיד.
החוק ייתן סל כלים רחב ומגוון לנפגעות ונפגעים מאלימות טכנולוגית תחת מטריה אחת, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי על פני ציר זמן משתנה ומתן סל כלים נרחב, יאפשר התאמה וייצר מדרג ביחס לחומרת המעשה.
במהלך הדיון סיפרה ד”ר דולב כהן, מנהלת המרכז ללמידה וחקר פגיעות באינטרנט במכללת אורנים כי במחקר שערכה התברר כי אחד משלושה ילדים משתמש בהתכתבויות וירטואליות בעלת אופי מיני: “אחר כך אנחנו רואים סחיטה על רקע מיני או פורנו נקמה אם מישהי נפרדת מהחבר שלה”.
מנהלת מוקד 105 להגנה על ילדים ציינה: “מפברואר 2018 ועד היום יש דיווחים במוקד 105 על למעלה מ-36 אלף מקרים של פגיעות בקטינים ברשת”.
מאיה לי לוי, שנפגעה במשך שנה וחצי מאלימות טכנולוגית קשה מאוד נשאה אף היא דברים: “לא ידעתי לאן לפנות ומה לעשות, עשו עלי סרטונים פוגעניים שהופצו עלי.
שנה וחצי רדף אותי אדם אחד. כשפניתי למשטרה הרגשתי שלא היה מה לעשות.
אמרו לי ‘זה ברשת, אין מה לעשות עם התלונה שלך’, הגעתי למסקנה שאם לא אעשה משהו בעצמי לא יהיה מי שיגן עלי. לדווח לטיק טיק או אינסטגרם אז יחסמו אותו, מה, הוא לא יוכל לפתוח פרופיל חדש?
אני כאן כדי להציף את זה כי אני יודעת שיש עוד שנפגעים על בסיס יום יומי”.
בהמשך הדיון אמרה ד”ר דולב כהן: “במחקר שעשינו מצאנו שאחד משלושה מתבגרים עושה סקסטינג, התכתבות וירטואלית בעלת אופי מיני ובחברה הדתית אחד מארבע.
אחר כך אנחנו רואים סחיטה על רקע מיני או פורנו נקמה אם מישהי נפרדת מהחבר שלה.
בחברה הערבית מגויסים לעזור אבל לא מדווחים להורים.
יועצות בחברה היהודית לא ידעו לתת שם לסחיטה מינית של תמונות.
היום זה יכול לקרות לכל אחת. היום גם כשההורים מאוד מעורבים אז לא הילדים לא מספרים להם”.
עו”ד עדי נעמת, מהמועצה לשלום הילד שנכחה בדיון נשאה דברים: “זה נושא קריטי לילדים ונוער. אנחנו רואים עלייה ניכרת בתופעה של פגיעות משיימיניג ופגיעה בפרטיות. אין ספק שהילדים נולדו למרחב המקוון.
הם עושים בו שימושים רבים. אנחנו יודעים שבגלל הנצחת המידע אלימות טכנולוגית מתבטאת בשיימינג, הפצת מידע אישי וסחיטות מיניות.
רק לאחרונה שתי בנות ישראליות שיחקו ברובלוקוס ודמות אווטאר, כפיל דיגיטלי, גברית הפשיטה את דמות האווטאר של הבנות, השכיב אותה בדירה ווירטואלית וביצע בה מעשים מגונים.
המחקרים מראים עלייה בשיעורי הדיכאונות והחרדות.
אין מקום שאפשר להסתתר ולברוח ממנו. יש פגיעות גם במטאברס”.
הדר להב, חוקרת פגיעות מיניות ברשת טענה: “לגבי עולם המטאברס והפגיעה של העולם החדש זה קורה בנשים וילדים, שתי בגירות נפגעו בעולם המטאברס 30 שניות לאחר שנכנסו אליו.
זה יהיה האינטרנט שלנו. ‘כשדמות מתקרבת אלינו ונוגעת בנו השלט רוטט, כשמישהו פונה אלי זה נשמע כאילו הוא לוחש לי.
שתי אחת הנשים שעברו פגיעה מינית אמרה שזה יוצר פגיעה שגרמה לה להתנתקות והיא לא יכלה אפילו להסיר את האוזניות.
היום אנחנו יודעים שיש התייחסות לאינוס במרחב הווירטואלי אבל לא במרחב המטאברס.
צריך לתת את הדעת בהקשר הזה. החשיבות העצומה היא בחינוך והסברה, עולם המטאברס הוא כאילו עולם ללא השלכות ויש השלכות הרות גורל”.
רפ”ק אבי בן אל, מהמשרד לביטחון הפנים, מסר בדיון: “ברור שהעידן הטכנולוגי שאנו חיים בו מעלה אתגרים לא רק בפני המחוקק אלא גם מול גורמי אכיפת החוק ומשטרת ישראל.
יש תופעות שלא התמודדנו איתן בעבר”.
נאוה כהן אביגדור מנהלת מוקד 105: “החוק במרחב הפיזי תקף למרחב המקוון. יש קושי באכיפה, יש פגיעות אזרחיות וגם פליליות.
מפברואר 2018 ועד היום יש דיווחים במוקד 105 על למעלה מ-36 אלף מקרים של פגיעות בקטינים ברשת.
הוזכר אינוס וירטואלי והוא אינוס לכל דבר. כל הרחבה של מה שקורה בעולם הטכנולוגי היא חשובה, המטאברס והאווטרים הדברים מתפתחים ויחקרו ויבינו את ההשלכות.
בנקודת הזמן הזאת שווה לשקול את ההרחבה גם בהיבט הזה. מהירות הסרת תוכן פוגעני היא קריטית.
צוין פה שבחברה אחת צילום מסוים אין בו שום פגיעה ובחברה מסורתית אחרת צילום בלי כיסוי ראש עלול להגיע לפגיעה ואף לרצח על ידי קרובי משפחה או האבא.
לא כל דבר צריך לנהל דיון משפטי בחברות הטכנולוגיה האם זה פוגע או לא פוגע, 70 אחוז מהפוגעים בקטינים זה קטינים בעצמם”.
יו”ר הוועדה, תומא סלימאן, סיכמה: “הצעת החוק הזו היא אמירה שהמחוקק חייב לשים לב לתופעה הזו.
אני לא מתמקדת כעת בהצעת החוק ולגביו נכנס פגישת עבודה ונראה אם יש צורך בתיקונים.
עצם העובדה שאנו מעלים את הנושא ונותנים לו שם זה מחייב חקיקה ומעלה שאלות מהותיות שנתמקד בהן אחר כך.
אנחנו צריכות להעלות את המודעות לתופעה בקרב צעירים וצעירות ובכלל הציבור”.
