אז ככה, אשתף אתכם שגם שעבדתי מהדירה שלי בארץ באותה התקופה והסדר יום שלי התחיל ונגמר באותו מקום, עדיין לא עלתה בי המחשבה לעשות את המהלך ההזה.
עוד לפני עידן הקורונה יצא לי לשמוע על קהילות של ״נוודים דיגיטליים״ שהצליחו להתפרנס מאיזה אי נידח בדרום אמריקה או מאיזה הר מושלג בצפון אירופה ולנהל את עצמם או את העסק שלכם בצורה טובה במרחק של כמה שעות מישראל.
לאחר תקופה בארץ, הרגשתי את השגרה, אשר לא הפסיקה לחזור על עצמה ויצא לי קצת להיכנס ולחקור קצת יותר לעומק על איך זה להיות נווד דיגיטלי, במיוחד לאחר תקופת הקורונה שמשום זה היה נשמע פתאום יותר הגיוני לכולם לעשות מהלך כזה.
הבנתי שלא משנה מאיפה אני אעבוד זה לא ישנה שום דבר, בארץ במלא יקר וההוצאות גבוהות, שואל את עצמי עד היום איך ועל מה).
הראש שלי בכלל חושב על איזה אי מרוחק אי שם במדינה אחרת ובטוח ששם יהיה יותר זול.
אם לומר את האמת?
אף אחד לא יהיה צריך לדעת שטסתי, הרי כל השיחות מתנהלות ככה או ככה בזום ובמקרה הכי גרוע נקום יותר מקודם.
אחרי שבוע כבר מצאתי את עצמי סוגר טיסה לקולומביה, כרטיס כיוון אחד בהתראה של שבועיים ועוד בידיעה שאני צריך לפנות את הדירה ולחפש דייר חדש.
קשה זה לא היה, אפשר להגיד שקצת אינטנסיבי אבל אני די טיפוס כזה קיצוני של רגע לרגע ואני גם מאמין שבסוף הכול מסתדר וכך באמת היה.
זה קרה ממש מהר ואפילו הספקתי להיפרד מכולם ובין רגע אני כבר על מטוס בדרך לקולומביה עם עצירה של שלושה ימים במדריד וכן עלו בי מיליון שאלות.
איך אני אסתדר?
מה הולך להיות?
הלקוחות יאהבו את זה?
כמה זמן זה בכלל הולך להחזיק מעמד?
למה אני תמיד מגזים בהחלטות שלי?
נחיתה בעיר בוגוטה, אי שם בקולומביה והמחשבה הראשונה שעולה לראש זה איך אני הולך להסתדר פה?
8 שעות מהארץ, כולם פה מדברים ספרדית, גם כל הסיפורים של החברים שטיילו אחרי שם זה שמסוכן ויכולים לשדוד אותך.
שבוע ראשון קצת בשוק, פחות מתחבר לסביבה, כולם על אותה שפה ולי אין מילה אחת בספרדית.
ראיתי קצת ישראלים באווירת טיול אחרי צבא ואני כולי עדיין עם טחינה על החולצה מישראל.
ואז אני מוצא את עצמי, קם בבקרים הולך למשרדים השיתופים של ההוסטל עובד עד אחר הצהריים ולאחר מכן הולך קצת לעשות סיבוב במרכז של העיר.
אחרי שבועיים כבר התחלתי להתאפס על עצמי, חברים חדשים, אנשים חדשים, בילויים מסיבות.
הסדר יום כבר משתנה, יום אחד עובד בבוקר, יום אחר עובד בצהריים כי בבוקר הולך לטייל קצת באזור.
פתאום אין שגרה והסדר יום לא אותו דבר.
ככה זה עד היום, אני כבר 5 חודשים מטייל ועובד, כאשר עברתי כבר 4 מדיניות והכל עובד בדיוק אותו דבר רק שהנוף והיום מתנהלים בצורה קצת אחרת.
אף פעם לא פחדתי לנסות מהלכים חדשים בחיים, כמו לכל אחד תמיד יש בי את החששות בהתחלה של מה הולך להיות, אבל אני פשוט מאמין בעצמי ובטוח שהכול יסתדר ולא משנה מה.
במקרה הכי גרוע, מה נעשה?
אם משהו לא הולך כשורה ומסתדר, אני יודע שתמיד יש לאן לחזור לא משנה מה יקרה.
הכותב הוא, יוסף טיראן, בן 26, “נווד דיגיטלי”, בעל עסק לשיווק דיגיטלי.
