בעקבות התייעצות עם חוקרים מחו”ל, מדגישים ד”ר מיה אלסר וד”ר אביעד שיינין מדלפיס, כי נוכחותה הארוכה של כלבת הים בחוף אינה בהכרח מעידה על מצב מצוקה כלשהו.
“יש לנו על תיעוד כלבי ים ממין זה, שישנו שלושה ימים רצוף במערה.
היא משתדלת להישאר יבשה למרות שהים עולה, זזה כל הזמן ומתרחקת ממשברי הגלים”.
פקחי ומתנדבי רשות הטבע והגנים, ששהו במקום במשך כל הלילה כדי לשמור על כלבת הים, נמצאים במקום גם עכשיו, יחד עם מתנדבים מעמותת דלפיס, שדואגים למנוע התקרבות סקרנים. אנו מבקשים למלא אחר הנחיותיהם, למען ביטחונה של כלבת הים.
נעמה דרור, אחראית מתנדבים במחוז מרכז ברשות הטבע והגנים: “כוחה של שמירת טבע אמיתית וחזקה היא בשיתוף קהילה מתנדבים.
הגיוס המהיר משקף את ההכרה והאכפתיות של האנשים היקרים האלה לשמירת טבע, כמעט בכל אתגר”.
בר מולוט, מתנדב רשות הטבע והגנים: “התגייסנו באמצע הלילה יחד עם עוד מתנדבים מרשות הטבע והגנים, והגענו לשמור על כלבת הים המתוקה בחוף מרחוק.
חשוב לא להתקרב ולא להציק לה, פשוט לתת לה לנוח ולחזור לים כשהיא תרצה.
זו תצפית ראשונה מסוגה בארץ, אירוע מאוד נדיר ומרגש, והיא יונק ימי בסכנת הכחדה שחשוב לשמור עליו ולכן אנחנו פה”.
ברשות הטבע והגנים מזכירים כי מדובר בתיעוד הראשון של כלב ים בחוף ישראלי, בשנת 2010 נצפה כלב ים על שובר הגלים בהרצליה, אך זו הפעם הראשונה שבה רואים פרט כזה על החוף עצמו.
כיום ידוע לחוקרי דלפיס על שלושה פרטים שונים לפחות שנצפו בארץ ועם התצפית של אתמול (שישי) המספר עשוי לעלות לארבעה.
אחת מהם היא כלבת הים הנזירית “מאיה”, שנצפתה כבר חמש פעמים בראש הנקרה.
לדברי ד”ר מיה אלסר, רק לפני כעשור כלב הים הנזירי הים־תיכוני הוכרז כמין בסכנת הכחדה חמורה וכאחד מ־12 היונקים הנדירים בעולם.
אוכלוסייתו מנתה כ־500 פרטים, מספר נמוך מאוד ליונק שקצב רבייתו איטי (צאצא אחד כל שנתיים-שלוש) ומודלים חזו סיכויי הכחדה גבוהים מ־50 אחוזים תוך שלושה דורות בלבד.
בשנת 2010, לאחר כחמישה עשורים של היעדרות וכשכבר כמעט אפסה התקווה בקרב החוקרים לראות כלבי ים מול חופי הארץ, הגיע התיעוד המצולם הראשון של כלב ים בישראל. מאז נאספו בארץ יותר מ־90 תצפיות – מאשקלון ועד ראש הנקרה.
אחת מהתצפיות הייתה זו שתיעד אנדריי אהרונוב באכזיב, במאי 2020, של פרט צעיר. ד”ר מיה אלסר, המובילה את מחקר כלבי הים בישראל, תבחן היום את כל התמונות של יוליה, ותבדוק אם מדובר באותו פרט מ־2020 או בפרט חדש (רביעי), עליו לא היה ידוע עד כה.
לדבריה, כשמדובר במין המצוי בסכנת הכחדה חמורה, התיעוד הוא כלי חשוב ביותר, שמסייע במחקר ובשמירה עליו. “ולכן”, מדגישה ד”ר אלסר” “חשוב ביותר לצלם את כלב הים, אך עם מצלמה טובה, ממרחק, אין להתקרב אליו. כמה שיותר תמונות יעזרו לדעת עוד פרטים על כלב הים”.
ד”ר אלסר מעידה שיש סימנים המצביעים על כך שכלבת הים תשושה, עצם העובדה, למשל, שלא התרחקה גם כשהתאספו אנשים רבים סביבה.
“נראה שעברה אתמול מרחק גדול”, אומרת אלסר. לדבריה, רוב אוכלוסיית כלבי הים הנזיריים נמצאת בצפון, כך שסביר להניח שכלבת הים הגיעה משם.
בניגוד לתחזיות, אוכלוסיית כלבי הים הנזיריים הים תיכוניים גדלה וכיום מוערכת בכ־700 פרטים, כ־400 מתוכם חיים לחופי יוון, קפריסין וטורקיה, כך, שיש סיבה לאופטימיות, ובעיקר – להיערכות ולהכנת השטח לקליטתם של כלבי הים חזרה בישראל.
במרץ האחרון הושק בדלפיס קמפיין “מחזירים את כלב הים הישראלי”, שמטרתו לאושש את בתי הגידול הטבעיים של כלבי הים באזור ולהקים עבורם בתי גידול חדשים, מלאכותיים.
“אם אנחנו רוצים שהם יישארו פה. אנחנו חייבים לדאוג להם למקום שבו הם יוכלו לנוח ללא הפרעה”, אומרת ד”ר אלסר ומוסיפה: “חייבים לדאוג לבית לכלבי הים”.
בימים אלה נבחנות בדלפיס כמה אפשרויות ליצירת תנאים שיאפשרו את הישארותם של כלבי הים בישראל, בהן שיקום מערות בשמורת הטבע הימית ראש הנקרה בשיתוף רשות הטבע והגנים.
