לפעמים את נתקלת בבעיות כל כך גדולות, שאת אפילו לא יודעת איך להתחיל להסתכל עליהן, כמה מתסכל, עוד לפני שפרשת מפרשים כבר יצאה לך הרוח.
מה לא היית נותנת כדי שיהיו לך כלים להתמודד איתן?
באחד הימים השבוע קמתי לבוקר של הצפה. הבית בסדר גמור, לא לדאוג, אבל אני הרגשתי שאני עולה על גדותיי.
האמת היא שהבוקר היה כבר הפינאלה של הימים האחרונים שבהם הרגשתי מבולבלת, רודפת אחרי עצמי, מכבה שריפות ולא מצליחה לא לעשות סדר בראש ולא להיכנס לשום דבר משמעותי, רק דברים שהם “על הדרך”.
מרוב בלבול והצפה, לא ידעתי עם מי אני יכולה לחלוק את התחושה ומה בכלל אני מרגישה והאמת היא שנכנס פה עוד עניין, עניין הגאווה: “מה, אני, יסמין, מוצפת ולא מצליחה להתפקס, לעבור מעל זה, לחשוב אחרת ולהפיק יותר?”.
אז לא, לא תמיד, לפעמים צריך מישהו מבחוץ כדי לעשות סדר בפנים, או כמו שאומר המשפט הידוע “כל מנטור צריך מנטור“.
אז כתבתי למישהי שאני סומכת עליה ומרגישה מספיק חזקה כדי להיות חלשה לידה והיא פתחה את חוברת ההפעלה של הגישה “לחשוב אחרת להפיק יותר“,או לדבריה: “שמתי את עצמי ב: ‘מה יסמין הייתה אומרת לילדים שלה בסיטואציה הזו‘” והזכירה לי את בסיס הגישה שאני עצמי מביאה, שאני צריכה לעשות בחירות, שהמפתח הוא להסכים לוותר על דברים מסוימים כדי להיות בנוכחות עם אחרים ולבדוק מהו היעד ומהי מטרת העל שלי. כי בסופו של דבר או בעצם בתחילתו, זו השאלה שמובילה אותי בבחירה.
התאפסתי וחזרתי ליסודות הגישה, “לחשוב אחרת להפיק יותר“, בחרתי להשתמש בכלי שנקרא “הפטיש והפינצטה“, שפועל על העיקרון “פירוק, מיקוד, הפרדה, פתרון“.
הטכניקה היא לפרק את הקושי לרסיסים, לשלוף את שורש האתגר ולמנף אותו להתמודדות ולמידה.
אז פירקתי, קמתי מוצפת, מה מציף אותי?
בוחנת את התחושה שלי לגבי כל מה שקורה עד שאגיע לנקודת הכובד.
האם זו הרוטינה של הבוקר?
להעיר את הילדים, להכין להם אוכל, להוציא אותם מהבית, לעשות כביסה, לנקות את המטבח?
לא.
האם אלה המשימות שאני צריכה לבצע בסטודיו?
לא.
האם אלו המיילים שצריך לקרוא, לענות, לסנן?
לא.
האם אלה מפגשי הקובייה?
מפגשי פילוסופיה מעשית שאני מובילה, שיחה סביב רעיון אליו כל אחד מביא את נקודת המבט שלו.
מתחילה לגעת בנקודה.
מה מציף אותי במפגשים האלה? עוד פירוק, זה עדיין לא רסיסים.
לא המפגש, לא ההכנה שלו, לא הלוגיסטיקה, נקודת המפנה היא בשיווק של המפגש הקרוב.
השיווק הוא שורש האתגר שלי.
עכשיו הגיע שלב המיקוד, למה השיווק מאתגר אותי?
מה בדיוק מאתגר אותי בפעולה הכוללנית הזו שנקראת שיווק?
התשובה היא שאני לא יודעת, לא שאני לא יודעת מה מאתגר אותי בשיווק, אני לא יודעת לעשות שיווק. אני לא יודעת מה, איך, באיזה מינון, באיזו פלטפורמה.
מה הכיוון הנכון עבורי עם היכולות והמשאבים שלי ומה הכיוון הנכון לעסק שלי על אופיו ומהותו.
אני מפרידה את השאלות זו מזו, מה, איך, כמה, איפה ומבינה שהפתרון שאני צריכה זה ייעוץ מאיש שיווק שילמד אותי, ילמד את העסק שלי ויבנה איתי אסטרטגיה שיווקית מתוך ראיה כוללת. לא צריכה ללמוד פייסבוק או אינסטגרם, לא צריכה ללמוד לעשות סרטונים או לכתוב תוכן.
צריכה ללמוד משהו שאני לא יודעת שאני לא יודעת.
אני מסיימת את התהליך שעשיתי עם עצמי בראש נקי ובהתרגשות לקראת הדבר החדש, בתשוקה לצמיחה ולמידה.
אז מה היה לנו פה?
הגישה “לחשוב אחרת להפיק יותר” מקנה כלים להתנהלות יומיומית פרודוקטיבית.
על בסיס העקרונות ודרך החיים שלי, אני מצליחה להיות מדויקת ויעילה יותר.
כך אני מצליחה לנהל שני עסקים, לגדל שישה ילדים, לשמר זוגיות בריאה, לקיים מיזם אקולוגי, להתנדב בקהילה, להפיק אירועים, לרוץ 4 פעמים בשבוע ולעשות קורסים בתחומים שונים, מהנחית תיאטרון פלייבק ועד נהגי אמבולנס.
אין לי יותר מ-24 שעות ביממה, כפי שטועים לחשוב לפעמים, אני פשוט יודעת לנצל את הזמן הנתון בצורה מיטבית מתוך דיוק ולא רק אני.
עשרות משתתפים שעברו אצלי סדנאות, ששמעו הרצאות שלי ועברו איתי תהליכי לימוד ותרגול של חשיבה פרודוקטיבית וחיים מתוך מודעות, יודעים היום לחשוב אחרת ולהפיק יותר.
יודעים להיות יעילים יותר, מדוייקים יותר, חזקים יותר, יודעים לעצור בכל רגע ולהבין למה הם עושים את מה שהם עושים, מה שמאפשר להם לחיות בתשוקה.
היציאה שלי לעולם הזה של “לחשוב אחרת להפיק יותר”, באה מתוך משפט שמישהו אמר לי פעם: “הגעת לעולם הזה עם מתנה, באיזו זכות את שומרת אותה לעצמך?”
והמסר שלי היום, במיוחד ביום הזה המיוחד לכל אישה ואישה הוא: “לא משנה מי את, מה למדת ומאיפה באת, הגעת לעולם הזה עם מתנה, את בטוח יודעת מהי. אל תשמרי אותה לעצמך”.
תודה לך מראש באשר תהיי.
