שאלה מעניינת.
על פניו נשמע כתלונה, אך אם נצלול לעומק נגלה שהתשובה לא כל כך פשוטה.
מה אני מביאה היום לתפקידי ושליחותי כאישה שלא יכולתי להביא כגבר באותה מידה?
איך העובדה שאני אישה, מאפשרת לי לעשות ולהיות מי שאני היום?
מה שונה?
מה הערך המוסף?
כשחושבים על זה עולות כל הקלישאות של “נשיות”: רגישות, חמלה, הסתכלות רחבה על הדברים. אבל זה באמת רק על פני השטח.
כשהתחלתי לכתוב את הכתבה הזו לא היתה לי קל. לא ידעתי מהי בעצם הנקודה שעושה אותי מה שאני ואיך זה קשור אליי כאישה.
חלקכן אולי יודעות את התשובה עבור עצמן, אני התחלתי מתוך נקודת המבט של מה יש לאישה שאין לגבר?
אז פתאום הבנתי שלאישה יש את חווית הבריאה, לנו ניתנה הזכות לחוות דרך הגוף שלנו חוויה של יצירה, בעולם הפיזי.
כאשר אישה נכנסת להריון היא עוברת תהליך של בריאה ודרך הלידה היא הופכת להיות בוראת.
מה זה אומר בדיוק?
אני מבינה שזו תהליך שהבורא חווה כל פעם שהוא יוצר חיים חדשים, עולמות אחרים ואנחנו, הנשים, מקבלות את המתנה הזו לחוות את חווית הבריאה.
כשיוצא לעולם גוף חדש מתוך גופנו, התינוק שלנו, אנחנו עוברות חוויה של בריאה והופכות להיות בוראות בעצמנו.
החיבור שלנו לברואים, הילדים, שלנו הוא חיבור מיוחד.
מנקודת המבט של היצור הקטן שהוא כל עולמנו, אנחנו פתאום מגלות את העולם, רואות וחוות אותו אחרת.
כל החלטה, כל שיקול וכל פעולה שאנחנו עושות, במודע או שלא, מתייחסים לעולם שקיים עבור הברואים, הלוא הם הילדים שלנו.
כאשר אישה מחליטה, היא לא מחליטה רק בשביל עצמה. היא מחליטה בשביל כולם, היא שוקלת בתהליך ההחלטה את כל הגורמים, את כל הסיכונים, את כל החוויות, את כל הרגשות ואת כל ההשלכות.
כאשר אישה מחליטה, היא מחליטה תוך כדי הסתכלות על המכלול, כשלם ומושלם.
כאשר הילדים שלנו גדלים, אנחנו שם לצידם, ללמד אותם להסתכל על העולם מתוך העיניים של אישה שיודעת. יודעת וחווה הכל, מרגישה בגוף, בלב, בנשמה.
היא מחוברת לרשת של אין סוף נשים, שהן בעצמן אימהות, בנות של, נכדות של. החיבור המיוחד נוצר בינינו, רשת של בוראות שיודעות.
כאשר אישה פותחת עסק, היא מחליטה להביא עוד “ילד” לעולם, זו אותה חוויה של בריאה. היא מסתכלת על היצור הקטן הראשוני וכל רגע ורגע היא מפתחת, מגדלת, מלמדת אותו, עד שהוא יוצא לעצמאות מלאה.
למה קשה לאישה להשתחרר מהקשר עם ילדיה?
כי היא מרגישה חוויה של אובדן, כאילו שהבריאה כולה משתחררת ממנה והיא כבר אינה חלק מחוויית היצירה.
ביום המיוחד הזה, יום האישה הבינלאומי, אני מזמינה אותנו, כל הנשים, לחגוג את חווית הבריאה, לצפות ביצירות שבעולמנו ולדעת שהדבר היחיד שאנחנו יכולות לעשות זה, “לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולות”.
זה לא רק מספיק די והותר, אלא גם רצוי.
אם אני קמה כל בוקר וכל היום בתחושה, שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, אז אני אלך לישון עם תחושה של סיפוק ושמחה.
אני מאחלת לכל אישה להתחבר למשפט ולזכור, שהכל מתחיל ונגמר כאן, בזה: “אני עושה את הכי טוב שאני יכולה”.
כדי לחגוג את היום הזה, אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצה של נשים בשם “מילים במתנה” ולהיות חלק מקבוצת נשים
שאוהבות להתבונן, לעצור לרגע ולהתפתח תוך כדי שמחה והנאה.
תיהנו כל יום מחדש, נתראה בפעם הבאה.
