הארגון ניצל את תוהו-ובוהו שנוצר בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, כדי למצב עצמו ככוח מקומי מורד מול משטר אסד, תוך שימור קשרים אידיאולוגיים וארגוניים הדוקים עם אל-קאעדה. בניגוד לחזון ה״עולמי״ של אל-קאעדה, החזרת הח'ליפה האסלאמית לשלוט בעולם, התמקדו אנשי אל-נצרה בהקמת ישות אסלאמית מקומית בסוריה, תוך הפעלת טקטיקות של תקפיר (האשמה בכפירה באסלאם ובנביאה), אויבות פוליטית כלפי יריביהם ודתות אחרות מלבד האסלאם עד כדי השמדה והשתלטות עליהם.
עיצוב מחדש של המעמד והטרנספורמציה הארגונית
עד שנת 2016 גברו החששות סביב שאלת הלגיטימציה והשלכות ההשתייכות הפומבית לאל-קאעדה.
לנוכח זאת שינתה הקבוצה את שמה ל-״ג׳בהת פתח א־שאם״ (JFS), במטרה לנתק עצמה מהקשר הישיר עם אל-קאעדה. בינואר 2017 הובילה מהלך התמרה נוסף בהקמת "הֵיַאת תחריר א-שאם", ישות שחרור דמשק (להלן- HTS), תוך איחוד עם פלגים נוספים תחת הנהגת אבו מחמד אל-ג׳ולאני.
צעד זה נועד להרחיב את בסיס הבריתות המקומיות, לחזק את הלגיטימציה הציבורית, לצמצם גילויי תקפיר נגד מיעוטים, ובה בעת לשמר את ליבת האידאולוגיה הסלפית-ג׳יהאדית.
הכיוון האסטרטגי והשיח הסורי
HTS נקטה קו שונה מזה של דאעש, ונשענה על אסטרטגיית טווח ארוך: צמצום הנוכחות הקיצונית הגלויה, בניית בריתות עם כוחות אופוזיציה מקומיים ושיווק עצמה ככוח "סורי" מושרש בקהילה.
הארגון העמיק בהדרגה את חדירתו לחברה המקומית, הרחיב את בסיס התמיכה וביסס שליטה טריטוריאלית, במיוחד בצפון-מערב סוריה.
במקביל פיתחה HTS מנגנוני ממשל באמצעות ״ממשלת ההצלה הסורית״ באֵדְלֵב, אשר ארגנה שירותים ציבוריים, מערכת משפט, מנגנוני ביטחון וניהול כלכלי.
כמו כן התאמץ הארגון להתאים את ממדיו הדתיים להקשר המקומי ולשוות לעצמו דימוי של שלטון טכנוקרטי יותר מאשר אידיאולוגי מובהק. עם זאת, הביקורת על דיכוי, הפרות זכויות אדם ומדיניות שלטונית כוחנית נותרה חריפה.
בעיני העולם הנאור.
המעורבות השלטונית גררה לחצים פנימיים כל שבשנים 2023-2024 פרצו מחאות שחשפו משבר כלכלי, דרישות לרפורמה פוליטית ותסכול חברתי נרחב.
חלק מן ההפגנות אף קראו להדחת אבו מחמד אל-ג׳ולאני, מה שממחיש את שבריריות ההסכמה החברתית ואת גבולות הלגיטימציה המבוססת על כפייה.
קשרים אזוריים ובינלאומיים
הֵיַאת תחריר א-שאם HTS מוגדרת כארגון טרור על פי החלטת מועצת הביטחון 1267, אף על פי כן, הארגון הפגין פרגמטיזם טקטי באמצעות שיתופי פעולה סלקטיביים עם שחקנים מקומיים, וריכך השיח כלפי חוץ במטרה לשמר גמישות אסטרטגית, במיוחד מול מדינות במערכת הבין לאומית.
סכסוך, אלימות ואחריות משפטית זכויותית
HTS הייתה מעורבת בפעולות אלימות נרחבות נגד אזרחים, ובייחוד נגד מיעוטים דתיים, לפי דו״חותUN OHCHR, 2024) ) ומן ההפרות המתועדות:
טבח בדרוזים באֵדְלֵבְ (2015) – כ־250 קורבנות.
ניסיונות חיסול קהילות דרוזיות בכפר חָדַר ובסביבתו .(2017)
מתקפה בסוידא (2018) – כ־300 הרוגים וחטופים.
בשנת 2025: טבחו בעלאווים בחוף הסורי, טבחו בנוצרים, פוצצו כנסיות, וניסו לחסל דרוזים בצַחְנָיַא / אַשְרָפֵיַית צָחְנָיַא (28-30 באפריל 2025), ניסיונות השמדה שגרמו לאלפי קורבנות. נוסף לביזה, עינויים, חטיפות ושעבודי נשים. בשנה זו התרחשה עוד הסלמה חמורה: של טיהור אתני ורצח המוני בסוידא ובהר הדרוזים, שהותירו כ־2,000 קורבנות ונעדרים.
פשעים אלו נחקרים כיום בבית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) בשיתוף עם האו״ם, במסגרת איסוף עדויות להפרות המשפט ההומניטרי הבין-לאומי וזכויות האדם.
והאסטרטגיות השיח הכפול: שירותים אזרחיים מול פעילות מלחמתית
HTS אימצה מודל כפול: עשייה מיסיונרית דתית ומתן שירותים חברתיים מצד אחד, ופעילות מלחמתית מצד שני. דגם זה אפשר לארגון לשמר בסיס תמיכה מצומצם אך אפקטיבי באזורים מוחלשים, ובו בזמן הבטיח השפעה אידיאולוגית ושליטה בשטח.
במישור החיצוני הציגה HTS עצמה כשחקן טכנוקרטי מתון, מספק שירותים ציבוריים, במטרה לרכך את תדמיתה הקיצונית, לצמצם את השפעת הסנקציות, ולהשיג מידה מסוימת של לגיטימציה. הצגת פעולות בתחומי חינוך, בריאות וצדק נועדה לשכנע כי מדובר בחלופה "יציבה" לשלטון דאעש האלים.
במקביל, בשיח הפנימי שמרה HTS על קו תקיף ואלים, שמטרתו ביסוס שליטה ואכיפה אידיאולוגית. שיח זה לווה במדיניות כוחנית, דיכוי מיעוטים דתיים וחברתיים, הפחדה, רצח ואף טיהור אתני ורצח עם (ICC, 2023 ,United Nations, 2024).
השיח בשתי השפות זה, מייצר אתגר משמעותי לקובעי מדיניות ולחוקרים: בעוד כלפי חוץ עשויות להיווצר אשליות של פרגמטיות ושל מגמות מתונות, הרי שהאלימות הפנימית חושפת את העקביות בזרם הסלפייה-ג'הדיה. מכאן נובעת מורכבות התגובה הבין-לאומית.
בקרב החוקרים נותר שיח פולמוסי ואף ויכוח: יש הרואים במגמות הטכנוקרטיות תחילתו של ״יציאה חלקית מהג׳יהאדיזם״ הזרם הקיצוני באסלאם הסוני, לעבר דגם שלטוני מקומי ואחרים טוענים שמדובר בתחבולה טקטית בלבד המסתירה ליבה האידאולוגיה הסלפית-ג׳יהאדית יציבה המכוונת את האסטרטגיה.
מחלוקת זו משקפת את הקושי המהותי בחקר ארגונים ״היברידיים״, המשלבים מרד מזוין, שלטון אזרחי ועמדה אידיאולוגית עקבית.
הכותב הוא, ד"ר / סא"ל במיל' מנצור רדואן, חבר באגודה הישראלית לחקר הדתות ועמית מחקר במרכז המורשת הדרוזית, אשר הוציא לאור עד כה שני ספרים: ייחוד האל הדרוזי (עברית) והתנהלות ארגונית, ערכים וקהילה (באנגלית).
