דעה: מענה לאתגר החזירים בחיפה

אין ספק שזכותם של תושבי העיר לחיות בשלום ובשלווה, ללא פחד ובחופש תנועה מלא בעירם, הנה זכות יסוד, בדיוק כמו שלחזירי הבר זכויות להגנה משפטית הקבועות בחוק להגנת חיית הר ובחוק צער בעלי חיים.

מערכת המשפט נאלצת לבחור באלטרנטיבה הפוגעת במינימום ההכרחי בזכויות היסוד של האדם מחד ובזכויות המוקנות לחיות הבר בכלל ולחזיר הבר בפרט מאידך.

הרשות האמונה על הגנת  חיות הבר הנה רשות הטבע והגנים הלאומיים, אך סמכותה מוגבלת לתחום שמורות הטבע והגנים הלאומיים בעוד שבמחוץ לשמורות הטבע פועלות הרשויות האזוריות והמקומיות בכפוף להיתרים שניתנו על ידי הרט”ג.

השיטה הנהוגה בארצנו בשנים האחרונות לטיפול בריבוי של חזירי בר הנה ציד מבוקר, הן לצרכי מאכל והן לצורך שליטה ובקרה על התרבות האוכלוסייה כדי שגודלה יתאים לשטחים העומדים לרשות בעלי החיים. זאת, תוך מניעת זליגה של חזירי הבר אל השטחים הבנויים ומניעת אינטראקציה עם האדם.

המונח המכובס להמתה של חיות בר כדי לשלוט בגודל האוכלוסייה מכונה “דילול”, קרי, המתה והחוק להגנת חיית הבר מעניק לרט”ג את הסמכות לקבוע כמה לדלל והיכן.

שיטת “הדילול” בירי חי של ציידים מורשים, יכולה להתבצע רק בשטחים פתוחים כאשר סעיף 4(א) לחוק להגנת חיית הבר אוסר על ירי במרחק הקטן מ-500 מטרים מבניינים, פארקים, גנים וכ-100 מטר מבתי קברות.

כל זאת כאשר רק למשטרת ישראל הסמכות לתת היתרי ירי בטווחים קצרים יותר.  

שיטת הדילול בירי חי הוכחה כלא יעילה, חזירי הבר מתרבים יותר דווקא במקומות בהם בוצע דילול, בדבר “כאשר יענה אותם כן ירבה וכן יפרוץ”, אכן הם פורצים לחיינו ובשנה האחרונה נכבשה העיר חיפה על ידי צבא של חזירי בר שכל רצונם הוא לחפש מזון ולחיות את חייהם, כאשר שפע המזון המצוי בקרבתו של האדם ממגנט אותם אל האזורים הבנויים.

מנתוני הרט”ג, כפי שנתקבלו בבקשת חופש מידע שהגישה עמותת תנו לחיות לחיות, עולה כי בשנת 2017 דוללו ברחבי הארץ כ-800 חזירים.

בשנת 2018 דוללו כ-900 חזירי בר והדילול הגדול ביותר בוצע בשנת 2019, אשר במהלכו דוללו כ-1400 חזירי בר.

העלייה הגדולה בין השנים מעידה על חוסר ההצלחה שבדילול כי האוכלוסייה שלהם רק הולכת וגדלה ונכון להיום אין  נתונים על הדילול בשנת 2020.

בשנת 2020 עם כניסתה של עינת קליש, לתפקיד ראש עיריית חיפה, נעצר הדילול בירי בהחלטתה וזאת בשל חוות דעת משפטית הקובעת שאסור לירות באש חיה בתוך רחבי העיר, מה גם שמתברר כי הדילול אינו פותר את הסוגיה, להפך.

אם נשים לרגע בצד את הסוגיה המשפטית שמצויה במחלוקת האם מותר לירות בתחום העיר במקרים מסוימים והאם הציד שבוצע בעבר בעיר חיפה היה חוקי – נגלה שישנו פתרון יצירתי וכלכלי.

המקרה של כניסת חיות בר אל אזורים מיושבים הנה בעיה כלל עולמית, כמו למשל דובים באלסקה, נחשים באמריקה ועוד.

חיפה יכולה להיות אור לגויים ולבנות מערכת כוללת שתוקפת את האתגר מכמה חזיתות ומביאה לתוצאה הרצויה, רק שלמערכת כזו יש עלויות.

מניעת גישה, הדבר הראשון במעלה בעלות של כמה מיליוני שקלים, הוא מניעת גישה של חזירי הבר אל מקורות המזון בקרבת האדם, כאשר נדרשת פעולה של גידור הוואדיות, פעולה שכבר מתבצעת בעיר, קיבוע של פחי האשפה אל המדרכות ומניעת האפשרות של חזירי הבר להפוך או לפתוח את הפחים ובמקביל לפעול להטמנת פחי אשפה.

מדובר בהוצאה קטנה במונחי העיר, בייחוד לאור העלויות השנתיות של ה’דילול’, הנאמדות בכ-750 אלף שקלים חדשים עבור הציידים.

במקביל נדרש גידור של בתי תושבים הגובלים באזורים הפתוחים ועיריית חיפה הקימה קרן למטרת הגידור ובה נמצאים 1.5 מיליון שקלים, כאשר התושבים מממנים כמחצית מעלות הגידור של הנכס אשר בבעלותם.

ישנה כמובן ועדת חריגים לכאלה שידם אינה משגת.

חינוך והסברה, חשוב שתושבי העיר יבינו כי כל אינטראקציה עם חיות הבר אינה טובה להן ופוגעת בהן, חזיר שרגיל לאכול מזון שהאדם נתן לו, לא ישיג כישורים להתקיים לבדו בטבע ויהיה תלוי באדם מה שיגרום לו להמשיך ולהתקרב לאזורי המחיה שלנו.

כמו כן נדרש חינוך לניקיון המרחב הציבורי תוך אכיפת  נושא השלכת הזבל מחוץ לפחי האשפה או מעבר לקיבולת, בדומה לנהוג באירופה, יפה יעשו תושבי חיפה אם יתזמנו את זריקת הזבל כאשר הפחים מרוקנים והעירייה מצידה תפנה אותם  בתדירות המתבקשת.

האכלת חתולי הקהילה, העיר חיפה משופעת באוהבי בעלי חיים ובחתולי קהילה מטופלים ומאוכלים. לחתולי הקהילה תפקיד אקולוגי חשוב במארג החיים העירוני. עם זאת, האכלה לא אחראית של חתולים אלה מושכת את חזירי הבר.

יש להקים תחנות האכלה לחתולים תוך מניעת כניסת חזירי בר לתחנות אלה. טרם נמצא המתקן המתאים לכך, אבל עובדים על זה.

פיקוח ייעודי והגרעין העירוני, שנת הקורונה וחסרונו של האדם ברחובות הביא לזליגה מוגברת של החזירים אל המרחב הציבורי והואיל ויש מזון בשפע גם ההתרבות בשיאה.

האתגר הגדול ביותר הוא גרעין של חזירי בר עירוניים, “ילידי חיפה”, ייתכן ולא יהיה מנוס אלא להעתיק את אותו גרעין עירוני אל מחוץ לעיר.

הואיל ומדובר בחזירי בר שאינם יודעים לחיות ללא האדם, קיים חשש מוצדק כי לא יישרדו את המעבר ועצם ההעתקה תגרום לעבירה של התאכזרות כלפי החזיר בהתאם לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים. על כן צודקת הרט”ג, אשר דורשת כי העתקה שכזו תעשה בכפוף להתקנת קולר ‘גי פי אס’ המותאם לחיות בר.

עלותו כ-2500 אירו ליחידה, זאת בנוסף לפיקוח אנושי על המערכת ועלויות הלכידה וההעתקה שדורשת ווטרינר, פקח ורכב ייעודי.

כאן כבר מדובר בהוצאות גבוהות שבספק אם יכולה העירייה לעמוד בהן, ההעתקה דורשת פיילוט שיוודא שלא גרמנו להעברת הבעיה מרשות עירונית אחת לאחרת.

עיקור וסירוס כימי, בדומה לשיטת הלכידה, העיקור, החיסון והחזרת חתולי קהילה. עיקור כירורגי מורכב מאוד לביצוע, בשל הצורך בלכידה של היצור המאסיבי הזה באמצעות אנשי מקצוע ייעודיים וביצוע ניתוח מורכב בעלויות גבוהות.

מה גם שתוצאות הלכידה עלולות להיות קטלניות לחזירים כפי שנוכחנו השבוע בחיפה, פתרון של סירוס או עיקור כימי נבחן בכמה מקומות בעולם אך עדיין לא הבשיל. לכן יש צורך בתוכנית מחקר ארוכה ויקרה עם מיטב המוחות אצלנו תוך מעורבות של האקדמיה והמדען הראשי.

בניגוד לסירוס הכירורגי לצמיתות, סירוס כימי נעשה באמצעות הזרקה או באופן אוראלי ודורש תחזוקה ועלויות בהתאם, אחת לתקופה.

הפתרונות המובאים כאן הינם בהישג יד, אך ייתנו פתרון כולל לאתגר אך ורק אם יבוצעו כולם ובמקביל.

אם ניקח בחשבון את עלותו של הצייד שהעסיקה העירייה בעבר בסכום של כמעט 750 אלף שקלים בשנה, הרי שאפשר לכסות בעלות של כמה שנות צייד את כל העלויות הנדרשות על פי התוכנית המוצעת ועל הדרך להשיג גם שלום ביננו לבין הטבע.

טבע עירוני הוא בחזקת פנינת חמד וחשוב לשמר אותו לרווחת בעלי החיים וגם בכדי שילדנו יוכלו לחיות בעולם טוב יותר ובשלום עם הסביבה ועם בעלי החיים. זה אפשרי, זה בידנו, רק צריכים לחשוב קצת אחרת ולתעל את הכסף לפתרונות מודרניים והומניים יותר, גם אם עלותם קצת יותר גבוהה. על הדרך נהפוך את חיפה לאבן שואבת ולמקור עוצמה וידע בכל הקשור ליחס בין האדם לטבע ולבעלי החיים.

כשמדינת ישראל רוצה, היא יודעת לחשוב מחוץ לקופסא ובגדול, יהיה צורך בשילוב כוחות ומשאבים בין הרשות המקומית, רשות הטבע והגנים ותושבי העיר.

אסור לנו לחזור על המראות הקשים של הלכידה הרשלנית, החובבנית והתוצאות ההרסניות שלה והגיע הזמן לפתוח את הכיס ולתת פתרונות שמתאימים יותר למאה ה-21.

תגובת עיריית חיפה לפניית חדשות NWS: “עיריית חיפה פועלת בכל האמצעים המוכחים להרחקת חזירי הבר משכונות המגורים, תוך התמקדות במניעת מקורות מזון ומים המהווים גורמי משיכה עיקריים של חיות הבר לעיר.

במסגרתה זו קובעו והוחלפו אלפי פחי אשפה, מחזור ואשפתונים בפחים שאינם נגישים לחזירי בר. הוצבו מאות מטרים של גדרות למניעת כניסת חזירי בר לגינות, הוקמה קרן עירונית המסייעת במימון גידור חצרות פרטיות, הוקם קו חירום עירוני המרכז פניות תושבים בנושא ועוד.

לצד כל אלה מבצעת העירייה פעילות אכיפה והסברה בכל הקשור לחשיבות שמירת ניקיון המרחב הציבורי.

בתוך כך ממשיכה העירייה לבחון כל אמצעי שיוכח כיעיל להרחקת חזירי הבר.

עם זאת, רשות הטבע והגנים היא הגוף הסטטוטורי, האמון והמופקד על הפיקוח על חיות הבר. לרשות הטבע הידע המקצועי והסמכות החוקית לאכיפה, פיקוח וטיפול בנושא ועל כן דורשת העירייה כי הרשות תממש את אחריותה ותפעל להרחקת חזירי הבר מכל רחובות העיר לרבות קריית אליעזר.

מדובר בתופעה אזורית ואף ארצית, המחייבת היערכות מערכתית כוללת ומדיניות ברורה, אותה כאמור על רט”ג להוביל, תוך נטילת אחריות ומימוש הסמכויות שהופקדו בידה כרשות הממשלתית האחראית על הנושא”.

הכותב, עו”ד שגיב לוי, בעל משרד עו”ד המתמחה בדיני בעלי חיים וסביבה ובעל תואר במנהל עסקים.