אם נסתכל לאחור על חמש השנים האחרונות, נראה כרונולוגיה של אסון כלכלי מתגלגל.
זה התחיל בשנת 2020 עם מגפת הקורונה. כמעט שנתיים של סגרים, חוסר ודאות במשק, גלי פיטורים וחופשות ללא תשלום עם ירידות בהכנסות כמעט לכל משק בית ועסקים שנאלצו לסגור דלתות לתקופות ממושכות.
עוד בטרם הספיק המשק להתאושש וללקק את הפצעים, נחתה עלינו מלחמת "חרבות ברזל" ושנתיים נוספות של לחימה, מילואים, פינוי תושבים ושיתוק של אזורי מסחר שלמים בצפון ובדרום, כאשר בתוך חמש שנים, החוסן הכלכלי של משקי הבית והעסקים הקטנים בישראל נשחק עד דק.
ואיפה היו הבנקים וחברות האשראי בכל הזמן הזה?
הם עמדו שם עם חיוך ומזומן.
בחסות הריבית האפסית שהייתה אז, הם דחפו לכם הלוואות כמו סוכריות, "קחו עכשיו, תשלמו אחר כך".
הם לא בדקו יכולת החזר, הם לא שאלו שאלות, הם רשמו רווחי שיא של מיליארדים על הגב שלכם ועכשיו כשהבועה התפוצצה והריבית טסה לשמיים הם מציגים את עצמם כקורבנות ואתכם כעבריינים כלכליים לא פחות ולא יותר.
בואו נניח את האמת המכוערת על השולחן לרגע.
בעוד שבמשכנתאות המערכת מקפידה (לרוב) על יחסי החזר ובדיקות עומק, באשראי הצרכני והעסקי הפרוץ הברזים נפתחו לרווחה בריביות עתק.
אנשים ועסקים, שנאבקו לשרוד את הסגרים ואת המלחמה, פותו ליטול עוד ועוד התחייבויות כדי לסגור את החודש, בריביות אשר מגיעות לריביות של שוק אפור.
כל זאת ללא כל בדיקה בסיסית של יכולת החזר אמיתית והבנקים רשמו רווחי שיא והציבור שקע בבוץ עמוק אשר רק מעמיק מחודש לחודש עד אשר הופך לבוץ טובעני.
ואז, כשהבועה הזו מתפוצצת והחייב הקורס תחת הנטל נאלץ להגיע לחדלות פירעון כדי לפתוח דף חדש, הוא מגלה שהמערכת שאמורה לשקם אותו, מנותקת לחלוטין מהמציאות שהוא חי בה.
השיא של החרפה מגיע ברגע שאתם מרימים ידיים ומבקשים הגנה משפטית, כאן מחכה לכם המספר שמסמל יותר מכל את הניתוק הממסדי.
הסכום הבסיסי למחייה בכבוד במדינת ישראל הוא 4,556 שקלים לאדם.
תוספת בהליך חדלות פירעון עבור על ילד הינה בסך של 1,500 שקלים.
תקראו את המספר הזה שוב, זהו סכום המחיה הבסיסי שהמדינה הקציבה לכם.
פקידים שבעים במשרדים ממוזגים החליטו, על סמך נגזרת של קצבת נכות עלובה, שזה הסכום שמספיק לאדם בישראל של 2026.
האם חזרנו לתקופת הצנע?
זהו הסכום אותו המדינה מגדירה כ"סכום מחיה בסיסי" ליחיד על פי אמות המידה של משרד המשפטים וכונס הנכסים ומדובר בנגזרת ישירה של קצבת הנכות של הביטוח הלאומי.
זהו מספר שנולד בטבלאות EXCEL במשרדים ממוזגים, שאין בינו לבין יוקר המחיה האמיתי שום קשר.
לפי אמות המידה שקבע משרד המשפטים בעצמו, אדם בודד אמור לנהל את כל החודש מהסכום הזה ומתוך ה-4,556 שקלים הללו, אותו אדם אמור לממן שכר דירה שזינק בעשרות אחוזים, לשלם חשבונות ארנונה חשמל מים וועד בית שהתייקרו במאות אחוזים, לקנות מזון בסופר שבו המחירים קופצים מדי שבוע ולממן נסיעות ותרופות.
איך אפשר ?
איזו מן בדיחה גרועה זו?
המשמעות בפועל היא גזר דין של עוני מחפיר, כאשר המערכת אומרת לחייב בפועל כי כל שקל שתרוויח מעבר לקיום המינימלי והבלתי אפשרי הזה, חצי ממנו יילקח ממך.
כלומר אם תרוויח 7,500 שקלים, 1,500 שקלים ילכו לטובת התשלום בתיק, ביננו מי יכול להתקיים היום מ-6,000 שקלים?
במילים אחרות, המדינה אומרת לאדם עובד, בריא, שמנסה להשתקם כלכלית ופנה להליך מוסדר שרמת החיים שלו צריכה להיות כמו של נתמך סעד.
במקום לעודד אנשים לצאת לעבוד ולהרוויח, הם מקבעים את אותם אנשים שקרסו ופנו לבקש עזרה מהמדינה, לחיות בהתאם לקו העוני לפי טבלאות מיושנות.
זה עיוות מוסרי שחייב להשתנות.
זהו לא שיקום כלכלי, אלא הנצחה של מצוקה, איפה בישראל של 2026 ניתן לשכור דירה ראויה למגורים ולהותיר מספיק כסף לאוכל וחשבונות מסכום כזה?
הניסיון להלביש את הסכום הזה על המציאות הישראלית הנוכחית, אחרי גל ההתייקרויות המטורף במדדי תשומות הבנייה ובמוצרי הצריכה, הוא לעג לרש.
מקבלי ההחלטות בממונה (כונס הנכסים לשעבר) חייבים לעבור חישוב מסלול מחדש, הרי לא ייתכן שגורלם של אנשים ייחרץ על בסיס סכומי נגזרות של קצבאות נכות מבישות.
המדינה חייבת להכיר בכך שהחובות של השנים האחרונות הם תוצאה של משבר מקרו כלכלי מתמשך, מגיפה, סגרים, אבטלה ומלחמה ולא של התנהלות נהנתנית או ראוותנית.
הגיע הזמן לרפורמה באופן חישוב צווי התשלומים ולא עוד טבלאות קרות שלא עודכנו בהתאם למדד האמיתי ברחוב, אלא בחינה מהותית של כושר ההשתכרות מול ההוצאות האמיתיות.
דמי המחיה חייבים לעלות כדי לאפשר לחייבים קיום בכבוד, רק כך נוכל להפוך את הליך חדלות הפירעון מכלי בירוקרטי דורסני, לכלי שיקומי אמיתי המותאם למציאות הכלכלית המורכבת של ישראל.
כל עוד זה לא יקרה, הליך השיקום יישאר בגדר סיסמה ריקה מתוכן ואזרחים טובים, ישרים, הגונים ובעלי מוסר עבודה כל אלו ימשיכו לטבוע ולקרוס מידי יום גם כאשר פנו להליך של הסדרת חובותיהם.
הכותב הוא, עו"ד לירון קורגאוקר, שותף במשרד עורכי הדין אלגבי אגבלי מלכית ומנהל סניף חיפה והצפון של הפירמה, המתמחה בהליכי חדלות פירעון, הוצאה לפועל ושיקום כלכלי ליחידים וחברות.
תגובה אחת
מאמר חשוב מאין כמותו המציג תמונה מקוממת
ומעוותת. לירון אתה הפה לכל החייבים האומללים
שנרמסים תחת גלגלי האטימות.