תראו לי עסק אחד בעולם שיכול להרשות לעצמו לתת סחורה ללקוחות שיודעים מראש שלא יוכלו לשלם עליה ועדיין לסיים את השנה ברווחי שיא של מיליארדים.
נשמע דמיוני? ברוכים הבאים למערכת הבנקאות הישראלית של 2026.
כדי להבין את הצונאמי של חדלות הפירעון והקריסה הכלכלית ששוטפת את ישראל בימים אלה, צריך לחזור במנהרת הזמן עשור אחורה, שנת 2015.
ריבית הפריים עמדה על שפל היסטורי של 1.6%, הכסף היה זול וזמין כמו מים.
הבנקים וחברות האשראי, שחיפשו אפיקי רווח, החלו במבצע אגרסיבי של שיווק הלוואות לכל מטרה, רכב חדש, לחופשה, לשיפוץ, לסגירת המינוס או כל סיבה אחרת והציבור הישראלי, שראה החזרים חודשיים נמוכים ומפתים, התפתה ולקח. שיווק בנקאי מתוזמר בהודעות, בשיחות טלפו ובפרסומות בפריים טיים.
הם לא בדקו באמת יכולת החזר, הם לא ביקשו בטוחות רציניות, רק מכרו לנו עוד ועוד הלוואות בריביות אפסיות.
לכאורה, חוסר אחריות. בפועל? תוכנית עסקית גאונית
ואז התעוררנו למציאות הבלהות של 2026, כשמניחים את הנתונים זה מול זה, התמונה מחרידה.
בעשור האחרון, היקף האשראי הצרכני (ללא דיור) בישראל כמעט והכפיל את עצמו, וזינק מכ-140 מיליארד שקלים לכ-280 מיליארד שקלים.
אבל הנתון הקריטי הוא מחיר הכסף בפועל: 2015, הלוואה ממוצעת ניתנה בריבית של פריים + 3% (כ-4.6%), על הלוואה של 100,000 שקלים ל-10 שנים, ההחזר היה 1,041 שקלים בלבד לחודש וסך ריבית כולל של 24,945 שקלים, אשר ישולם עד לסוף תקופה.
2026, אותה הלוואה בדיוק, 100,000 שקלים ל-10 שנים, צמודה לפריים (5.5%), יחד עם מרווח הסיכון שהבנקים העלו, כלומר ריבית ממוצעת של לכל הפחות 10% כולל הפריים. ההחזר החודשי עולה ל-1,321 שקלים וסך ריבית כולל בגובה של 58,850 שקלים, אשר ישולם עד לסוף תקופה.
אותו כסף, עשור עבר, ואתם תשלמו עוד 34,000 שקלים בריביות, כלומר 136% זינוק בריביות.
על אותה הלוואה.
באותו בנק.
זה במידה והיית צריך רק 100,000 שקלים.
צריך 200,000 שקלים? תכפיל את הריבית.
המשמעות היא שמשק בית שלקח הלוואות לפני כמה שנים, גילה לפתע שההחזר החודשי שלו קפץ במאות שקלים עבור כל הלוואה במצטבר, מדובר בבור של אלפי שקלים נוספים בחודש שיצאו מהנטו המשפחתי, מבלי שקנו כיכר לחם אחת נוספת.
המסלול המהיר לגבייה משפטית
הפער הזה יצר תופעה חדשה, הלוואות שהוגדרו כבטוחות הפכו בן לילה לתיקים משפטיים. הסטטיסטיקה מראה כי חלה עלייה דרמטית במספר התיקים הנפתחים בהוצאה לפועל בגין חובות בנקים ואשראי.
בעוד הבנקים מדווחים בדו"חות הכספיים שלהם על הפרשה להפסדי אשראי נמוכה יחסית (כ1% מהתיקים), המספר האבסולוטי הוא עצום, מדובר בעשרות אלפי משפחות בשנה שמועברות מטיפול של פקיד בנק לטיפול של עורך דין.
ברגע שהתיק עובר לגבייה משפטית, החוב תופח כך, הריבית הופכת ל"ריבית פיגורים" מקסימלית (שיכולה להגיע ל-14%-21%).
נוסף על גובה החוב מועמס כמובן שכר טרחת עורך דין, הצמדה וריבית משפטית, עלויות הקמת הלוואת הסדר, עלויות הקצאת אשראי ועוד עלויות רבות שקצרה היריעה מלפרטן.
כך, הלוואה של 50,000 שקלים הופכת תוך מספר חודשים לחוב של 80,000 שקלים בהוצאה לפועל.
אבל את הקריסה הזו אי אפשר לתלות רק בשינויי ריבית. היה לה שותף פעיל ואכזרי שהיא המציאות הישראלית. משנת 2020 אנחנו חיים באסון כלכלי מתגלגל.
זה התחיל בשנתיים של סגרים ומגפת קורונה ששיתקה עסקים, והמשיך בשנתיים של מלחמת חרבות ברזל, עם טילים, מילואים ופינוי תושבים, דווקא בתקופות הקשות הללו, הבנקים לא עצרו. להפך. הם דחפו עוד הלוואות לכיסוי הבור, ללא בדיקת יכולת החזר אמיתית, בידיעה ברורה שרבים לא יוכלו להחזיר.
כאן נחשפת שיטת המצליח של המערכת הבנקאית. הבנקים תמחרו את הסיכון מראש בריביות העתק שגבו מכולנו. קחו אדם שלקח הלוואה של 100,000 שקלים, בגלל הריביות הרצחניות ופריסת התשלומים הארוכה, הוא משלם לבנק במשך שנים סכומים שמגיעים ל-150,000 או 200,000 שקלים ועדיין נשאר עם קרן חוב שלא יורדת.
מבחינת הבנק, העסקה כבר השתלמה בגדול. הוא קיבל את כספו בחזרה, ואף הכפיל אותו. החייב, לעומת זאת, נשאר עם חוב רשום שאין לו שום סיכוי לסגור, ומוצא את עצמו במסלול המהיר להוצאה לפועל.
כאן מגיע הטוויסט הציני ביותר בעלילה. כשהחייב קורס סופית ונכנס להליך חדלות פירעון, הבנק מציג את יתרת החוב כ"חוב אבוד", הוא פונה לרשויות המס ומבקש להכיר בהפסד הזה.
התוצאה?
המדינה כלומר אנחנו מעניקים לבנק הטבת מס ששווה הון, הבנק למעשה מזדכה על החוב שלא שולם.
המשוואה פשוטה ומקוממת כי הבנק נתן כסף בסיכון גבוה, גבה ריביות עתק שכיסו את הקרן ויצרו רווח, ולבסוף קיבל מתנה מהמדינה על החלק שלא הצליח לגבות.
הבנק מרוויח מכל הכיוונים, כל אחד מאיתנו מממן את זה מכיסו בלי שאנחנו אפילו יודעים.
אנחנו נמצאים בנקודת אל חזור. היקף התיקים בחדלות פירעון לא נובע ממוסר תשלומים ירוד של הישראלים, אלא מכשל שוק מובנה ברמה מערכתית. מכרו לנו כסף בזול, החליפו את המחיר באמצע הדרך וכעת מפעילים את דחפורי הגבייה נגד אלה שלא שרדו את המלחמה והאינפלציה.
אנחנו חייבים לעצור את הגלגל הזה. לא ייתכן שהמערכת תתגמל בנקים על מתן אשראי חסר אחריות. הגיע הזמן לבטל את הטבות המס על חובות שנוצרו מאשראי צרכני דורסני ולחייב את הבנקים לשאת בתוצאות הסיכונים שהם לקחו.
כל עוד הבנק תמיד מרוויח, אין לו שום סיבה להפסיק לדחוף אתכם לתהום.
הכותב הוא, עו"ד לירון קורגאוקר, הוא שותף במשרד עורכי הדין אלגבי אגבלי ומנהל סניף חיפה והצפון, המתמחה בהליכי חדלות פירעון, הוצאה לפועל ושיקום כלכלי.
