לאורך השנים, פעם אחר פעם הירוקים ממשיכים לפספס ולא להצליח במשחקי צוהריים בליגה, עד רמה שאני שוקל לפנות לזמר חיים משה ולבקש ממנו לשנות את השורה בשיר האייקוני שלו מאותה עונת אליפות בלתי נשכחת.
אתמול (שבת), שוב, אותה סיטואציה שבה הירוקה מהכרמל מגיעה למשחק צוהריים ומקבלת בראש, אם זה לא היה עצוב, זה בהחלט היה מצחיק עד כדי דמעות, רק הבעיה שכמעט כל הזמן מדובר על כאלו של עצב ולא של אושר.
אם הייתי אוהד מכבי חיפה או איש מקצוע במועדון, דווקא הייתי שמח לאחר המשחק הזה, מפני שלעניות דעתי התקופה האחרונה הכניסה סוג של אופוריה לא מציאותית שאוטוטו ברק בכר וחניכיו מוחקים פער ענק ומניפים צלחת אליפות ואני שואל את עצמי, איזו צלחת בדיוק?
היחידות שבאות כעת בחשבון הן אלה של הטלוויזיה בלוויין או של חומוס.
המשחק מול נתניה הראה עד כמה חיפה לא בנויה טוב ונכון לעכשיו היא סוג של אתר בניה לעונה הבאה ולכן, כל לבנה או אבן אשר נכנסת היא סופר קריטית עבור העתיד, מפני שלא יהיה ניתן לתקן אחר כך, קברניטי הקבוצה חייבים להיזהר עם הרכש בינואר.
לאורך השבועות האחרונים מדברים בקבוצה ללא הרף על חלום הגביע, אז צר לי לאכזב, כי זה לא יקרה, הרי ברור שמתישהו תגיע בהגרלה קבוצה גדולה שתגנוז את החגיגה.
מה לגבי המאמן הקיים?
מבחינתו הוא בעמדה שבה רק יכול להרוויח, אף אחד לא מצפה ממנו להרבה ולכן, אם בכל זאת ישיג משהו, הוא ייצא המאליכ של הכרמל.
אגב, אני מזכיר שיש עוד המון זמן לעונה הזאת ,כך שישנו עוד הרבה סבל מקצועי בסל, ראו הוזהרתם.
לסיום, משפט לגבי רוני לוי, אין לי ספק שכל פעם כאשר הוא מנצח את האקסית שמחתו גדולה יותר, בעייני דבר טבעי ואף מתבקש.
אגב, למי ששכח, לוי הוא האחרון שהביא גביע לכפר גלים, הנה, הזכרנו.
על אף התבוסה ובכל זאת, שבוע טוב ומבורך, כי יש פרופורציות בחיים.
