אל מול הררי גופות המוחים האיראנים הפזורים ברחבי הערים, גופות הנתונות לספסרות על ידי טובחים, בבחינת הרצחת וגם גבית דמי שחרור המת לצורך הבאתו לקבורה.
אל מול עשרות אלפי הפצועים מאש ההנהגה האיראנית, הנאנקים ממכאוביהם, המוטלים בחצרות בתי החולים הקורסים, המסומנים על ידי שליחי הטובחים עדי לבוא עימם חשבון.
אל מול עשרות אלפי המוחים שנעצרו על ידי זרועות הדיכוי של הטובחים, אשר גורלם נחרץ למוות בעינויים ובשאר מתות שונות ומשונות.
אל מול דממת ארגוני זכויות האדם בעולם, אל מול שתיקת הכבשים המשובטים של מנהיגים בעולם שיש להם דעה, אמירה, הצהרה על כל דבר, אל מול השיתוק שאחז בפיות ראשי האו"ם.
אל מול הרפיון הסופני שאחז בכותבי הדו"חות המוטים במכוני זכויות האדם בעולם, אל מול המדשאות המוריקות והמוריקות בקמפוסים ברחבי העולם, אל מול צעדות הזעם הקדוש והחרון הבלתי נשלט.
אל מול שתיקת הטהרנים והצדקנים מאומות העולם אשר אינם מגישים תלונות לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי להעמיד לדין את מחוללי רצח העם בידי מנהיגיו.
אל מול הסירוב העקשני של התקשורת הבינלאומית המשפיעה "לגלות" את ממדי הטבח, ממדי הדיכוי, אשר נדמה כי בחרה צד והוא אינו צד המשוועים לעזרה הנאנקים תחת מגפי הדיקטטורה הרצחנית.
אל מול כל אלה והרבה יותר, ניצבת מילה אחת, בודדה, מילה הצווחת וזועקת אל מול העולם הסלקטיבי, צביעות.
והצביעות הנוראית, הצביעות הבלתי הגיונית, הצביעות שעשרות אלפי אזרחים חפים מפשע משלמים בחייהם על הצביעות העולמית.
הצביעות מחווירה אל מול המשך היותה של איראן מדינה החברה במשפחת העמים, אינה מגורשת מהאו"ם, אינה מסולקת מבירות העולם, אינה מוקצית מחמת מיאוס ואף הינה חברה לגיטימית בכנס הפורום הכלכלי העולמי המתקיים בדאבוס, ובוועדות שונות במסדרונות האו"ם.
שרי ממשלת הטבח והדיכוי מתקבלים בכבוד בטרקליני שועי עולם, כאילו לא טבחו בעשרות אלפי אזרחים חפים מפשע, כאילו לא ביצעו פשע עם בעמם.
אל מול ההתקרנפות העולמית, במדינת ישראל, המדינה היהודית דמוקרטית, התקיימו ומתקיימות עצרות עם מיוחדות למען החירות, החופש והזכות למחות של אזרחי הדיקטטורה האיראנית, שידורים מיוחדים לטבח שחווים גיבורי המהפכה.
ועתה, רעננו לרגע את הזיכרון הלא רחוק, זיכרון של אומה המבקשת לחיות, המבקשת להגן על אזרחיה מפני חורשי רעתה, אומה הנלחמת להצלת בניה ובנותיה.
אומה העומדת שבורת לב ואגרופה הקפוץ מול אנשי התועבה שפלשו ליישובים, ערים, קיבוצים, לתוככי הבתים בו טבחו, רצחו, אנסו, שחטו, בתרו, שרפו, חטפו ובזזו, זוכרים? טבח שבת שמחת תורה.
וכשאריות האומה הסתערו על מחוללי הטבח והובילו את מלחמת התקומה, התעוררו אותן אומות העולם הדוממות היום, הן זעקו, נזעקו, הזדעקו אל מול מלחמת ישראל, גינו, כינסו, כתבו, פרסמו, תבעו, הטילו סנקציות, אמברגו, לא פעלו מול הקמפוסים הבוערים, אחר האנטישמיות, אחרי מסעות הצייד והרדיפה אחר יהודים בכל העולם.
הצביעות, זכרו אותה, היא כאן, בין איראן לישראל, בין האמת לשקר, בין התוקפן לקורבן, הצביעות מזכירה לנו שוב ושוב, אין לנו על מי לסמוך אלא על…..
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
