הספר, Book Lovers, נכתב על ידי הסופרת אמילי הנרי והוא מספר את סיפורם של נורה וצ'ארלי ובסצנה הפותחת בספר אנחנו פוגשים את נורה, סוכנת ספרותית מצליחה מניו יורק שאין לה זמן או עניין בהתאהבויות, היא עומדת מחוץ למסעדה שבה היא אמורה לפגוש את צ'ארלי, עורך ספרים קר שכל ספר שעובר תחת ידיו הופך ל-best seller.
היא בשיחת טלפון עם החבר שלה, שנשלח לעיירה קטנה על מנת להרוס את המלון המקומי ולהקים שם קניון רשת בשם החברה שלו, הוא מספר לה על הקסם של העיירה הקטנה, על כמה למד לאהוב את המקום המוזר וחביב הזה, על הקשר החזק שנוצר בינו לבין בעל המלון ועל כך שהתאהב בביתו.
נורה מקשיבה בחצי אוזן, שכן, היא חוותה את אותה שיחה כבר אלפי פעמים לפני.
בחור שונה, אותו סיפור. הוא נוסע לעיירה קטנה כדי להרוס את העסק המקומי, אך מתאהב בבחורה משם שמשנה את תפיסת עולמו.
"זו היא האחת שלי", הוא מבטיח לה תוך כדי שהם נפרדים בשיחת טלפון של ארבע דקות.
"היא שינתה אותי לטובה, אני לא כמו שהייתי פעם", זה הנוכחי מנסה לשכנע את נורה, שמנסה נואשות לא להסתכל כל הזמן בשעון מתוך פחד שתאחר לפגישה.
היא סוגרת את השיחה במהרה, שהרי ידעה מההתחלה כיצד תסתיים, היא לא בוכה או מתרגשת, כאמור, היא כבר חוותה את אותה שיחה אלפי פעמים קודם.
היא נכנסת לפגישה עם עורך הספרים המדופלם, צ'ארלי, עם הרגשת ניטרליות מטרידה על שהבחור מצא את אשת חלומותיו והיא חוזרת לאפליקציות הדייטינג, היא לא מאמינה בזה, בכך שהבחורה מהעיירה הקטנה שינתה את הבחור העשיר מהעיר הגדולה. היא לא מאמינה באהבת אמת כמו בספרים שהיא כל כך אוהבת לקרוא.
צ'ארלי גם לא מאמין בזה, למרות שכאשר קוראים את העריכה שלו אפשר לחשוב שהוא סופר רומנטיקה מן המניין, אך ברגע שהוא פותח את הפה, הציניות מתחילה לנזול ממילותיו וקרות הרוח של מבטו לא זזה סנטימטר אחד.
במשך כל הפגישה ביניהם, נורה מנסה לשכנע את צ'ארלי לקחת תחת חסותו ספר שעוסק בדיוק באותם אנשים שעליהם היא מלגלגת, שני אנשים שהכירו בעיירה קטנה, האחד זר והאחת מקומית, והתפתח ביניהם סיפור אהבה.
צ'ארלי לא מתרשם ואומר לה שהוא לא מאמין שהספר מתאים לו.
נורה מתעקשת אך צ'ארלי לא זז והפגישה מסתיימת באכזבה מצידה ואי הבעת רגש מצידו.
נורה יוצאת מהפגישה ומתחילה לחשוב מה לעשות עם אותו ספר, אל מי תפנה אם לא אל עורך הספרים הטוב בתחום?
תוכניותיה למצוא עורך אחר נגדעות במהרה על ידי הודעה מצד אחותה, ליבי, שנמצאת בהריון מתקדם, כי היא רוצה לנסוע לאותה עיירה קסומה המתוארת בספר שנורה מנסה לקדם, סאנשיין פולס (Sunshine Falls).
נורה לא רוצה לצאת לטיול חסר משמעות לעיירה קטנה באמצע שום מקום, אך היא לא יכולה לסרב לאחותה הקטנה וכך הן יוצאות לחופשה ממש כמו בספרים, לעיירה מהחלומות, מקום שבו השמש תמיד זורחת והציפורים תמיד מצייצות. הגזמתי, אבל הבנתם את הפואנטה.
ליבי מקווה שנורה תמצא בעיירה הקטנה "אהבה כמו בספרים", ממש כמו האהבה שנורה צוחקת עליה כל פעם, אך במקום לשנות את דעותיה על עיירות קטנות, נורה פוגשת את צ'ארלי ובכך מוכיחה לעצמה שקסם לא קיים באותו מקום.
למרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים להתחמק ממנו, צ'ארלי נמצא בכל מקום שהיא הולכת אליו. הרי היא באה לכאן כדי להגשים את הסיפור הרומנטי שלה, לא להיפגש שוב ושוב ביריב המקצועי שלה.
באחת הפגישות שלהם, צ'ארלי ונורה מתייאשים מלהתנהג כאילו האחר לא קיים ומתחילים לדבר. שיחה של חמש דקות הופכת למשקאות, שהופכים לארוחת ערב מאולתרת בבר השכונתי.
לאט-לאט, עם הרבה הערות ציניות משני הצדדים, בין נורה וצ'ארלי מתפתח קשר לא צפוי, קשר אמיתי, קשר של אהבה ופתיחות.
למרות ששניהם ציפו למצוא אהבה עם מישהו אחר לגמרי, רצה הגורל והם מצאו אותה דווקא אחד עם השנייה, במקום ובזמן הכי לא צפויים.
אבל ככה זה תמיד, לא? אנחנו עושים את מירב המאמצים על מנת למצוא חן באפליקציות, בבליינד דייט, בהיכרויות דרך חברים, אנחנו משקיעים בכל פרט קטן, האיפור צריך להיות מושלם, התלבושת כזאת שתהמם את הצד השני, הבושם, התכשיטים, נושאי השיחה המוכנים מראש.
למרות ההשקעה, ההכנה והרצון, לעיתים הדדי ולעיתים לא, זה לא מצליח.
משהו לא עובד שם. יכול להיות שהניסיונות הרבים למצוא חן הם אלה שמובילים לכישלון פריחת מערכת היחסים?
האם ההשקעה, ההכנה והרצון הם אלה שמחבלים במהלך הטבעי של הפגישה?
הרי הסיבה שצ'ארלי ונורה הצליחו לייצר קשר אמיתי של אהבה ופתיחות, היא בגלל שהם לא השקיעו, עשו הכנות והיו בעלי רצון.
הקשר האמיתי ביניהם נוצר מכך שהם לא ניסו לעשות רושם, לא עשו הצגות, לא העמידו פנים. הם היו אמיתיים.
אז אולי התשובה לעולם הדייטינג, אולי הדרך למצוא את האחד המתאים, היא דווקא לא לנסות כל כך הרבה? לא להתאמץ? אלא סתם להיות אמיתי?
הכותבת היא, שירה גולדשטיין, "הקוראת בספרים" וכתבת תרבות NWS.
