זוהי קריאה לנשיא המדינה, לראש הממשלה, לנשיא בית המשפט העליון, לרבנים הראשיים, לרמטכ"ל, לעצור ועכשיו את ההתדרדרות המסוכנת ואת הרחבת השסע בין חלקי החברה הישראלית השונים.
אחרי ימי הזעם והטנרום שחוותה מדינה שלימה במה שכונה בתחילה, כמחאה לגיטימית נגד הרפורמה המשפטית וסופה טבח שבת שמחת תורה, ראוי שהפעם נעצור, ולא על פי התהום.
במדינה יהודית דמוקרטית אין צורך בחוק לימוד התורה, במדינה יהודית דמוקרטית אין צורך בחוקי כפייה וסנקציות, במדינה יהודית ודמוקרטית אין צורך במתכחשים לצורך להשתתף בזכות השירות, במדינה יהודית דמוקרטית ראוי לדבר לפני שכוס התרעלה תוססת ומכלה כל חלקה טובה, פוגעת בכל מכנה משותף, מייצרת מציאות של יד איש באחיו במקום אחים אנחנו.
לרגל, או שמא בשל, ימי הבחירות הדופקים בחלוננו מתרגשת על ישראל הרעה הממוחזרת עד לזרא, סוגיית השוויון בזכות לשרת בצה"ל.
המאבק ההיסטורי אשר ימיו כימיה של המדינה הפך לכלי פוליטי במאבק פוליטי, אלה אומרים לא, אלה אומרים כן, ובתווך האמת הנעדרת, המשרתת את שני צידי המתרס הפוליטי.
ברם, נדמה שנפל דבר בישראל של אחרי השבעה באוקטובר, המציאות הנוראה והמדממת הייתה אמורה באופן טבעי להוביל להוראת גדולי הדור בעולם התורה לעצור לרגע מלימוד סוגיות אביי ורבא ולהבהיר כי לאחר שהצבא ייערך כראוי לקליטת אלפי בני הישיבות אשר אין תורתם אומנותם, יחל הגיוס מכוח הזכות ולא בזכות הכוח.
הרבנים ברובם המכריע בחרו שלא לזרז את בני הישיבות להחליף מדיהם.
במקביל החל תהליך, בזעיר אנפין, עם הקמת חטיבת החשמונאים, אשר לוחמיה מקדשים שם שמיים בחיילות ובלימוד התורה, אנשי הספרא והסייפא ולמרות זאת הם מיעוט כמעט בטל.
אל מול חידלון ההנהגה הרבנית ניצב חידלון אובססיית מערכות אכיפת החוק והמשפט, אנשי הקנאות החרדית של לובשי הגלימות השחורות המובילה להטלת עונשים, סנקציות, שלילת זכויות, מסעות ציד ורדיפה, שיח גרדומים של ייקוב הדין את ההר.
ובמציאות מורכבת זו, במקום לעורר שיח מכבד וראוי, מעוררים מדנים, במקום לבנות גשרים על המים הסוערים בונים רפסודות של שנאה, פילוג ומחלוקת, והרחובות בוערים.
נו יהודים טוב לכם?
הקצוות הקיצוניים, הקנאים, המופקרים והפונדמנטליסטים, משני צידי המתרס, השתלטו על השיח, הרחובות מלאו שוב שנאה ומחלוקת, אלימות וצער, המרכז נפל שדוד לרגלי שורפי האסמים ומחריבי הבית.
הברור מאליו הוא, כי קיצוניות זו היא מנוע להגברת להבות השנאה ואש המחלוקת, מנוע לפירוד וניכור, קיצוניות זו בוודאי לא תוביל לגיוס בני ישיבות לצבא, היא אף תגביר את החשש, תרחיק גם את מי שהחלו בתהליך.
במדינה יהודית דמוקרטית הברור מאליו אינו נזקק לחוק, לימוד התורה הוא ערך עליון, הברור מאליו כמו הזכות לשרת בצבא, הגשר על המים הסוערים ייבנה מתוך הבנה והערכה, כבוד ופשרה, לא מתוך מלחמת אחים, לא מתוך ליבוי שנאה, לא מתוך כפייה דרקונית של סנקציות.
זה הזמן של המבוגרים האחראים לעצור את ההתדרדרות, זה הזמן של המאחדים, של סוללי דרך הזהב.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
