היום (ראשון) המערבולת הפוליטית צפויה לעצור, חילופי שלטון בישראל עתידים להתבצע לאחר 12 שנים בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו כיהן ברצף בתפקיד המורכב ביותר.
בנחישות ובלי לחשוב פעמיים, יו”ר ימינה, ח”כ נפתלי בנט ניצל את הזדמנות חייו ובחר להקריב את ערכיו לטובת הקמת ממשלת שמאל, את הממשלה הבאה חלקים רבים בתקשורת מנסים לצייר כממשלת שינוי או אחדות, אך בוא לא נתבלבל בסמנטיקה מכובסת, ראשי מפלגות הימין שמגדירים עצמם כימין בממשלה הבאה, הם בסך הכל שלושה פוליטיקאים שהתלכדו יחד וגלגלו אחורה את המחנה הלאומי כולו, לא מרצון לשותפות חדשה ופורצת דרך עם מפלגות שמאל, אלא משנאה אישית לנתניהו.
ברגע שביצעו את הצעד המפליג, אין דרך חזרה, הם לא יותר מעלי תאנה של הימין בממשלה, נפתלי בנט הוליך את מצביעיו שולל, מדובר בפייק ימין, כמו ליברמן שחצה את הקווים לאחר בחירות מועד א’ כעת זה תורו של בנט שמפורר לחלוטין את מה שח”כ ליברמן התחיל בשבירת המחנה ולמעשה גרם לקריסת היציבות הפוליטית במדינת ישראל.
ח”כ ליברמן מתנחם בזרועות ממשלת “השינוי” ועתיד להיות שר האוצר לאחר שלל התיקים שקיבל לאורך השנים כמו תחבורה, חוץ, נושאים אסטרטגיים וביטחון, בהם לא ראינו שינוי מהותי שעשה, קופת המדינה עתידה להיות אצל אדם שעד היום לא יודע להסביר מהיכן הגיעו מיליונים נכבדים אל חשבון הבת שלו.
סער בממלכתיות מזויפת ולאחר קמפיין מדשדש בבחירות, השיג רק שישה מנדטים, עדיין התבצר בעמדה שיש להחליף את נתניהו בכל מחיר וגם האידאולוגיה לא עמדה בדרך, אך בשונה מנפתלי בנט, הוא לא אמר מפורשות כמוהו כי לא יישב עם לפיד.
ובכל זאת עדיין עצם העובדה כי אנשי ימין לכאורה שמציגים את עצמם עם עמדות קשיחות, שבעבר לא היו יכולים לשאת את המחשבה שמרצ תהפוך לחלק מרכזי בממשלה, היום נוהגים אחרת וזה כבר מראה על אובדן ערכים ברמה המעשית.
כעת מרצ נכנסת לממשלה הנוכחית לאחר כ-20 שנה שהתייבשו באופוזיציה וגולת הכותרת שזה קורה במקביל לחיבור עם רע”מ שהיא חלק מהתנועה האסלאמית, אשר תומכת באחים המוסלמים, ממשלה שנאחזת ברע”מ בתמיכה בהסכם קואליציוני זה דבר חסר תקדים, אז יש שיאמרו כי נתניהו נתן את הפוש למהלך הזה, אך בפועל הייתה ללגיטימיות של נתניהו הבטחה לשיתוף פעולה ברמה של חיי היום יום, לדאוג לתשתיות ולתחומים חברתיים וכלכלים ולא להחריב את מפעל הבנייה בנגב.
את הפלונטר הפוליטי הזה אנחנו מסיימים בדרך שלא ציפינו, מצב הכי קיצוני ומופרך שהיה אי פעם בתולדות הפוליטיקה הישראלית, אל כיסא ראש הממשלה ייכנס אדם שזכה לאמון ציבורי נמוך ביותר רק 6 מנדטים ואילו כיושב ראש האופוזיציה יעמוד אדם עם 30 מנדטים ותמיכה ציבורית מהדהדת.
בנימין נתניהו יכול לעזוב בראש מורם את לשכת ראש הממשלה כמי שרשם הישגים כבירים למדינת ישראל בחלוף השנים. השנה האחרונה העידה, כי גם משברים עולמיים הם לא קיר בשבילו. הוא עשה הכל בכדי למנוע את ממשלת בנט לפיד, כמי שהציע הצעות מרחיקות לכת ליריביו שנכנעו, והעדיפו את החיבור החדש על פני שיתוף פעולה עמו, הוא יכול לעזוב ביתר נחת שכעת הפרקליטות מתגלה בעבודה חפוזה ורופפת בתיק 4000, בשל אי סיפוק חומר ראיות חשוב להגנה ועוד מגוון רחב של כשלים ערכיים בתיק מפתח כמו זה.
נתניהו לא ויתר לרגע, למרות שאמרו לו שאין טעם, תעשה לביתך, כי רצה להמשיך להנהיג את המדינה שהוא אוהב בדרך שבה הוא מאמין, אך בכל זאת הוא כשל, כי כל החיבורים המעוותים נוצרו ונסגרו מוקדם משציפה.
ישנם הטוענים, כי נתניהו השאיר אדמה חרוכה אחריו ועל ההסתה שמתחוללת כנגד בנט שהיא מכוערת וכל איש ישר יהיה הגון ויגנה אותה, אך היא דוגמית קטנה ומגיעה לקצה המזלג ממה שחווה נתניהו בכהונתו.
בסוף כל הטירוף הפוליטי הזה, ההיסטוריה תשפוט את ח”כ בנט שנתן ערמות של הבטחות סרק, על מנת להרים את הראש ולסיים עם מספר נורמלי של מנדטים. אין ספק כי בנט עשה את שיקוליו והעדיף כישלון באהדה הציבורית כפוליטיקאי באופן מפואר, מאשר להשאיר את חלומותיו במגירה, ועל כן מדינת ישראל תשנה את פנייה.
למהלך שביצע בנט יהיו השלכות כבדות ומורכבות לעתיד המדינה ובכלל לפוליטיקה הישראלית ומתכונתה.
בינתיים נחכה ונמתין לראות מה יקרה, כי כפי שאנו מכירים את ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, אנחנו בוודאי נזכה לראות אותו ממשיך לפעול למען המדינה היישר מספסלי האופוזיציה בנחישות ובמקצועיות.
הכותב, עומר עמוס זנקו, עורך תוכן וכתב.
