רחוב יוסף הגידם, בשכונת הדר הכרמל, רחוב בורגני ואריסטוקרטי באותם ימים של תחילת הישוב היהודי במעלה הר הכרמל.
שדרות טרומפלדור במרכזה של נווה שאנן, השכונה החדשה שמשקיפה לנמל ולמפרץ שנבנתה באותם ימים על ההר.
מי היה אותו צעיר רוסי מרשים מהעיר רוסטוב שבקווקז, שזכה עם מותו בקרב בתל חי לכל כך הרבה הספדים, פסלים, ביוגרפיות ואזכורים גם 100 שנה לאחר מותו?
הוא שירת ב -3 צבאות וכוחות שונים, כאשר בשנת 1902 התגייס לצבא הצאר הרוסי למרות שהיה פאצפיצט,
ממעריצי טולסטוי וזכה לעיטורים למרות יהדותו ובאחד הקרבות איבד את ידו השמאלית.
בשנת 1904 נשבה על ידי הכוחות היפניים והיה אחד מ-1,800 היהודים מתוך 70,000 השבויים מהכוחות הרוסיים.
במחנה השבויים היה מנהיג הצעירים היהודיים ודאג להקמת אוטונומיה יהודית בתוך מחנה השבויים הרוסיים ביפן ובהמשך השתחרר מהשבי כגיבור המחנה וזכה למתנה יד תותבת מאשת הצאר הרוסי.
בשנת 1908 לאחר ששימש מנהיג הסטודנטים היהודיים בזמן לימודיו ברוסיה עלה לארץ ישראל וסייע כגיבור מלחמה מהולל בבניה ובהגנה על יישובי הארץ ובמיוחד קיבוצי האזור בעמק בית שאן המושבה מגדל וקיבוצו דגניה.
בשנת 1915 הצטרף לחברו ז’בוטינסקי וביחד פעלו להקמת הגדודים היהודיים שהצטרפו לכוחות הבריטיים, שנלחמו בגליפולי בקרב אותו ניהל שר המלחמה הבריטי הכושל צ’רצ’יל.
עם שובו לפלסטינה בשנת 1918 כשהכוחות הצרפתיים עדיין היו בעלי המנדט על הגליל העליון נלחם עם חבריו בגדוד כנגד הפורעים הערבים שגירשו את הצרפתים.
בשנת 1920 לאחר הסכמי סייקס פיקו, הבריטים כבר שלטו בארץ, אולם הם לא הצליחו להשתלט על הפורעים הערבים.
בקרב עם החוליות הבדואיות שחדרו לתל חי ורצו לאסוף את נשקם של המגינים העבריים, נפצע טרומפלדור ומצא את מותו עם הנסיגה לכפר גלעדי ביחד עם 7 מחבריו.
לזכרם נושאת קריית שמונה את שמה, זאת למרות שהם קבורים בכפר גלעדי ופסל האריה השואג הוצב בתל חי כשבתחתיתו נכתבו מילותיו האחרונות: “כי טוב למות בעד ארצנו”.
