לנוכח העובדה שהתרגש מאוד מכך שצעיר, בן 24, זיהה אותו וקרא לו בשמו החלטתי לזרוק בפניו שאלה חוצפנית: “האם אתה מצטער על הבלאגן שעשית אז במדינה?”.
הוא השפיל מבטו ובקול ענות חלושה ענה: “לכולם זה עזר, לי זה לא היה משתלם”.
בשנת 9.7.59 פרצו מאורעות ואדי סאליב, הצלב, בחיפה שהסיטו את אור הזרקורים לעבר מנהיג השכונה ,דוד בן הרוש בן ה-35 באותם הימים, עולה ממרוקו.
המהומות פרצו בעקבות ירי בשגגה של שני שוטרים בעלי שם אשכנזי, גולדנברג וסגל באדם שיכור ממוצא מרוקאי בשם, יעקב אלקריף, שהתפרע בבית קפה רוזוליו בלב שכונת ואדי סאליב.
המהומות יצאו מהשכונה הצפופה בארץ בת ה-28,000 תושבים ועברו משכונת וואדי סאליב, הצלב, בחיפה לכל ערי העולים בצפון ובדרום והיוו למעשה מרי אזרחי ראשון בארץ ישראל הצעירה מול שלטון מפא”י ובן גוריון.
העולים היהודים מכל מיני תפוצות, ברחו מהמעברות ופלשו לבתים הנטושים בשכונה הערבית, פרצו את האיטום והתגוררו מספר משפחות בדירה בצפיפות ועוני, רעב ודוחק שגם בישראל של אז היו ללא תקדים.
אחד מהדיירים בשכונה היו גם דוד בן הרוש ומשפחתו .
דוד, שעלה ממרוקו בשנת 1948 נפצע בעת שירותו במשמר הגבול ובבית הקפה שקיבל ממשרד הבטחון התחיל את צעדיו הראשונים בפוליטיקה הישראלית.
לאחר שדילג בין מפ”ם ומפא”י פתח מפלגה בשם, ליכוד עולי צפון אפריקה ואף דרש כמנהיג השכונה, מראשי המפלגות חוץ מבגין לתאם איתו אירועים מפלגתיים רבי משתתפים בקולנוע “הדר” הסמוך.
ועדת חקירה בראשות השופט , משה עציוני , מצאה שהיחס כלפי העולים היה סביר והגון . את הסיבה למחסור תלו בתרבותם הקודמת שמונעת מהם השתלבות בחברה הישראלית.
בפני וועדה זאת הופיעו ראשי מפא”י בעיר וביניהם אבא חושי ואלמוגי וגם משה שחל העו”ד הצעיר ממוצא עיראקי שהגיע
לארץ בתום לימודיו בלונדון.
מצוידים במסקנות אלה הוחלט לנקוט ביד קשה כלפי המתפרעים ובעקבות מלכודת באספת הבחירות שזימנה התפרעות של דוד בן הרוש וחבריו, הוא נעצר והועמד לדין בפני השופטת שטרקמן שלא הייתה חובבת המוצא שלו.
מכלא דמון שאליו הושלך הוא גיבש מצע בחירות והיה בטוח כי מובטח לו מקום בכנסת בבחירות דצמבר שנת 1959.
האמת הייתה מרה והוא נכשל כשלון צורב ואפילו אנשי ואדי סאליב היו מהראשונים שהפנו לו את גבם.
שלטון מפא”י שזכה בניצחון גדול מיהר לממש את הבטחות הבחירות באמצעות “שקמונה”, החברה העירונית שהוקמה על ידי ראש העיר אבא חושי.
“שקמונה” איכלסה את 28,000 תושבי ואדי סאליב בדיור קבע בשיכונים חדשים, שנבנו בנוה שאנן מול הבית האדום ובנוה יוסף שנבנתה אז במיוחד על אדמות טרשים במורדות ההר.
משפחת בן הרוש הועברה למגורים בקרית חיים ודוד שהתרחק מכל פעילות ציבורית הלך לעולמו בשנת 1998 כשהוא בן 74.
יהי זכרו ברוך.
