כאשר מטיילים בערים היפות מסביב לרומא אפשר לראות ישובים שוממים עם זקנים המטיילים ברחובות הצרים, מה שחסר היא התמונה של צעירים ברחובות ובבתי הקפה השוממים.
מי שמסתכל סביב לישובים בקריות רואה את הילדים והעתיד הנמצאים שם, הם כבר לא באים לחיפה לעשות קניות ומכיוון שלאורך השנים נכשלו ראשי העיר לדאוג שהעסקים הגדולים יעברו לחיפה במקום לקריות, איקאה וחיפה שוממה.
טיילו בהדר בעיר התחתית, אני עוד זוכר את הרחובות רוחשים באנשים, הדוכנים של הימאים הכל נעלם מת.
אולי כי שכחנו לבחור אנשים שיודעים לנהל עסק ולא פוליטיקאים.
העיר מתה כי לא חשבנו על דור ההמשך, מה אנו יכולים להציע להם, נכון להיום כמעט כלום.
הילדים שלי עוזבים למרכז וכך גם של ידידי בני גילי עזבו או כבר גרים במרכז, הדור הנוכחי לא מרגיש קשור למקום, אלא לעתידו ולתנאים שהוא מקבל ולא רק נותן.
העירייה חונקת את אנשי העסקים עם ארנונה גבוה שמבריחה את העסקים ובתמורה שוכחת מה צריך לתת לתושבים.
הדבר החשוב ביותר הוא תקווה.
כיום, בפעם הבאה שתבואו לבחור ראש עיר תשאלו אותו או אותה מה הידע שלו בניהול ומה הוא או היא יכול לעשות למען העתיד של חיפה ולא למען האגו שלהם בלבד.
הכותב, פרופ’ שאול לין, מחיפה.
