תואר שהממוצע הסופי שלו 94. על נייר, תלמידה מצטיינת.
התקבלתי לתואר שני במדעי המחשב, בתוכנית המצטיינים של אוניברסיטת תל אביב, קיבלתי מלגת מצטיינים של 6,000 שקל בחודש, אבל אחרי יומיים של לימודים, החלטתי לפרוש.
איך תלמידה מצטיינת, פורשת אחרי יומיים מתוכנית המצטיינים של אוניברסיטת תל אביב?
במשפט, איבדתי אמון במונופול האוניברסיטאות בישראל.
שנתיים וחצי הייתי חלק ממערכת שמקדשת את המרצים, התארים, את המבחנים וכמובן את הציונים.
במשך שנתיים וחצי בחרתי קורסים רק על סמך הממוצע הסופי, במשך שנתיים וחצי איבדתי אט אט, את התשוקה שלי למחשבים ולצערי, אני לא לבד.
הבדיחה הרווחת בקרב הסטודנטים היא: “אל תלך ללמוד את מה שאתה אוהב באוניברסיטה, היא כבר תגרום לך לשנוא את זה“, יותר משזה מצחיק, זה לגמרי נכון.
למרצים בישראל יש יותר מידי כוח ומעט מאוד פיקוח אם בכלל, הם לא מסוגלים לקבל שום ביקורת, בטח לא מאותם “סטודנטים שקרנים ומעתיקנים”.
לי בתור סטודנטית אין שום אפשרות להתלונן על אופן ההוראה בקורס, על עומס הקורס או אפילו על מבחן לא הוגן.
אתקן את עצמי, אני יכולה להתלונן, הבעיה שאף אחד לא יקשיב.
מדוע סטודנטים הם לא חלק ממנגנון הפיקוח על המרצים?
מסתבר שבמדינת ישראל 2022, האוניברסיטה, התואר והמעמד, הרבה יותר חשובים מהשאלה הפשוטה, האם אתה מעביר את החומר בצורה טובה או לא.
לפעמים, גם ממוצע 94, לא שווה את זה.
