ישבתי על יד הדלת האחורית, קפוצה, לחוצה ומוכנה לברוח במידה ומשהו יוציא סכין.
זהו גל הטרור הראשון שאני חווה בתור צעירה, בת 20 ואני מפחדת.
אבל אתם יודעים מי לא מפחד?
הפוליטיקאים.
אין להם מושג מה זה לנסוע באוטובוס והם גם בחיים לא ישבו ליד הדלת האחורית עם גז פלפל בתיק, במקום אוטובוס, יש להם אאודי משוריינת ובמקום גז פלפל יש להם יחידת שב”כ צמודה שאתם ממנים.
אז לא, אני לא קונה את הציוצים המנחמים ואת ההופעות התקשורתיות ואני גם לא קונה את הביקורת.
הם לא יודעים מה זה פחד, הם רק יודעים להשתמש בו כדי לגרוף מזומן פוליטי.
שנים שהפשיעה הערבית חוגגת עם סמים, פרוטקשן וכלי נשק.
המון כלי נשק, שמוצאים את עצמם בסוף, בלב בני ברק, רוצחים יהודים.
המשטרה חלשה, עייפה ומורעבת כבר שנים, אבל את חברי הכנסת, אותם עסקנים שמקבלים 45 אלף שקל בחודש, זה פחות מעניין.
בסופו של דבר, בזמן שהרובה מגנין מכוון לראש של ילדים מבני ברק והרובה מאום אל פחם מכוון לחיילים בחדרה, הם ימשיכו לשבת בכיסאות עור הצבי שלהם, עם החליפות, העניבות, הנהגים ולצייץ בטוויטר.
שששש..
אל תפריעו להם.
