המון תשבחות קצרה הסדרה ׳גמביט המלכה׳ של נטפליקס, על המשחק, הסיפור והשחמט שעושה עכשיו קמבק מבורך בזכותה. שבעה פרקים שנצפו, כמעט, ברצף והותירו אצלי שלוש שאלות.
האם הסדרה מבוססת על סיפור אמיתי?
מה זה לעזאזל גמביט?
והאם המונח אפיפוניה שנזרק לחלל, מהותי במשהו להבנת הסיפור?
על הטיות ודעה אישית, מה עושה את המהלך מבריק, מה גורם לו להיות נואש או שבלוני, מדוע פתרון שהצליח פעמיים לא תמיד מצליח בשלישית?
אזהרת ספוילר
אז, הסיפור שמאחורי גמביט המלכה לא אמיתי והגמביט, מסתבר שזו טכניקה בשחמט בה מקריב שחקן כלי, תמורת יתרון אסטרטגי על הלוח. העניין הזה של התקדמות ובניית אסטרטגיה על חשבון משהו או מישהו נשמע דווקא מוכר. משחק המלכים משמש בערבוביה בין קרב מוחות שבו הרגלי עורך מסע בין שתי משבצות לעת שבה הוא באמת קופץ ממסוק ומתחיל ללכת.
״האם את יודעת מזו ׳אפופיניה״, Apophenia? שואלת כתבת מגזין את בת׳ הגיבורה לאחר שממטירה עליה שלל שאלות פולשניות, בפרק 3, דקה 13:51, בנקודה זו האם המאמצת של בת׳ הגיבורה, עוצרת את הריאיון והמופת ממשיכה. המשמעויות של הגמביט והאפופיניה גורמים לפסיכופתולוגיה של הדמות הראשית להיות יותר מובנת ובדומה גם את הגיון קבלת ההחלטות בקרב יזמים.
הסיפור כאמור הוא בדיוני, אך השחמט מאמן את העוסקים בו בחשיבה אסטרטגית ולוגית, ניתן להשליך מהחיים אל הלוח ומן הלוח בחזרה לעולם החיים או המערכות למיניהן. עניין ההקרבה, הגמביט לפיכך, הוא מהותי לבניית אסטרטגיה בין אם היא עבור קריירה, שיווק, עסק או מהלך מדיני.
המשמעות של אפופיניה היא יצירת משמעות בין דימויים, רעיונות ודברים שאינם קשורים או דומים זה לזה, תופעה זו יכולה להתבטא למשל בקרב גאונים, הוזים, מהמרים, אמנים ושדכנים. אצל מהמרים למשל הזכייה יכולה להיות קשורה באביזר מזג האוויר או תאריך ייחודי. שדכנים עשויים לקשור בין מעמד, גיל והון עצמי וכן להוסיף את גורמי השמיים, מזלות ולחשים. מכיוון שהתופעה מתוארת בספרות הפסיכולוגית, הרי שהיא נמצאת על רצף של הפרעות חשיבה ואין לה ביטוי מוגדר בדיסציפלינות אחרות.
גאונית השחמט על פי הסדרה, מסוגלת לדמיין באופן סכמתי את השתלשלות המשחק על פי צעדי המשחק הראשוניים, תוך ניתוח אסטרטגי מופתי וניהול מערכה מסודרת, עד לנקודה שבה היא מותירה את המשחק ליכולת אינטואיטיבית מרשימה. היצירתיות המאולתרת או האפופינית שפורצת מעבר ליכולת הראיה האסטרטגית שלה, מביעה את חולשתה ומכשילה אותה במשחק נגד אלוף ארה״ב ובשני המשחקים נגד אלוף העולם הרוסי, יריבה האולטימטיבי.
במשחק השלישי והאחרון ביניהם, היא מוותרת על השתייה וכדורי ההרגעה וברגע השיא בו היא רגילה לפנות אל האינטואיציה שלה, קורא לה הדבר המשמעותי ביותר לניצחון, חבריה אשר צופים במשחק, מנתחים עבורה את האפשרויות השונות ומעניקים לה את התשובה למהלכים אפשריים על ידי היריב ובכך מעניקים לה יתרון אשר מכריע את המשחק לטובתה. האפילוג הוא דימוי ג׳נטלמני מקסים להפסד בכבוד והעברת הכתר ומצידה חזרה לדבר שהיא אוהבת מכל, לשחק שחמט ובכל מקום.
הפסקה אומנותית
בשיר ״אני הוא אריה הים״ של הביטלס מופיעות המילים, ״יושב על פתית תירס וממתין לגשם שיבוא..״ וכן, ״רפרפת מחומר צהוב, נוטפת מעיני כלב מת״, מתוך,I am the walrus / Lennon/McCartney 1967. מבדיקה לא מדגמית עולה, שמעטים מתוך מזמזמי הפזמון החוזר נתנו דעתם להגיון ולמשמעות השורה הזו בשום היבט. אולי זה בזכות הלחן, השירה או התקופה. בכל זאת, קצת אפופיניה למחשבה.
היזם ניחן אף הוא, ביכולת ׳אפופינית׳ לדמיין את המערכה, בין אם מדובר בצרכי שווקים והזדמנויות, שרשרת רווח, או את הסדר הבינלאומי, כרצף אירועים המחבר בין נקודות שהקשר ביניהם איננו תלוי במאפיינים זהים. ראיה זו מעניקה את התשובה המוחצת של מה לעשות במצב לא אידאלי ומכתיבה את האסטרטגיה ושיטת הניהול באופן המיטבי ביותר.
כל זה נשמע כמעט פסטורלי, אך על פי פרופסור יצחק אדיג׳ס, שחידש את תחום פיתוח המנהלים באמצעות תאוריית סגנונות התקשורת, קשה לו ליזם להתמודד עם פרטים לוגיסטיים וטכניים הקשורים בהוצאה לפועל של הגותו ובמיוחד לאחר שהפעולה החלה. משהו בסגנון של אל תבלבלו לי את השכל עם עובדות, אני משחק שח עם הבריאה והדרישות לאוכל, דלק וכוח אמפראז׳ לא בראש מעייני כעת.
כנראה שגם את רומא קודם הגו ואחר כך בנו ומלאכה זו כידוע, לא ארכה יום אחד. אך, השילוב והאיזון שבין הרעיון, התכנון והמעשה יצרו את אחת מהמפורסמות שביצירה האנושית. כך אגב, גם את תל-אביב.
הכותב, יהונתן יששכרי, ייזם ומייסד חברת, Your Impact.
