חינוך לא מסתכם בהגעה למקום העבודה, עמידה ודיבור בכל כיתה אליה נכנסים וכך חוזר חלילה, חינוך הוא הרבה מעבר לכך.
כאשר אדם בוחר בחינוך, הוא בוחר באנשים, לא מדובר בעבודה אקראית של שירות לקוחות, מדובר בתחום הכולל בתוכו מגוון של תפקידים, הקניית ערכים, חינוך דור העתיד, הקניית ידע ועיצוב התודעה של דור ההמשך.
אותו דור, יגדל להיות לחלק מאנשי המפתח העתידיים של המדינה והעולם שלנו. מדובר בתפקיד שאמנם לא מתוגמל כראוי מבחינה כלכלית, אך נותן סיפוק אישי, פנימי למי שבוחר בו, ששווה הרבה יותר בעיניי.
המחנך הוא אחד מסוכני החברות הקיי מים בחברה, רק שלהבדיל מסוכני חיברות אחרים, המחנך שנמצא שעות מרובות עם תלמידיו ולכן כוחו גדל והשפעתו צומחת ככל שהזמן עובר.
כאשר הגעתי ליום פתוח במכללת אורנים, לא היה לי ספק מה יהיו החוגים בהם אבחר.
החוגים שאני לומדת הם היסטוריה וסוציולוגיה.
האהבה, החיבור והמשיכה להיסטוריה החלו בשלהי שנת 2014, כאשר פגשתי את אותו המורה, שגרם לי להאמין בחינוך.
הוא הציג לי כיצד ניתן ללמוד היסטוריה ואפילו לחבב אותה ולהתעניין בה מעבר למה שמקובל היום בחברה שלנו.
היסטוריה היא לא רק עבר, תאריכים ואישים-היסטוריה היא הבסיס של כל אדם ב עולם, היא חלק בלתי נפרד מהווה שלנו.
תהליכים ואירועים היסטוריים השפיעו ומשפיעים עליינו עד היום וכמובן שימשיכו להשפיע גם בעתיד.
באחד השיעורים במכללה אני זוכרת את המרצה אומרת ”אתם מאמינים שאנחנו עדים להיסטוריה שמתרחשת בעולם שלנו ובעוד כמה שנים זה יהיה החומר אותו אתם תלמדו?” וכאן הבנתי, את אותה החשיבות, בזכות אותו המשפט ובזכות אותה ההתרגשות בה הוא נאמר.
הסוציולוגיה היא תורת החברה, היא עוסקת בחקר היחסים האנושיים והסביבה האנושית, בקשרים החברתיים וכן גם בגורמים וההשלכות שלהם.
הסוציולוגיה היא כמו המכסה לסיר שהוא ההיסטוריה, לא רק להבין את האירועים, המקרים והעבר, אלא לדעת מה עומד בבסיס שלהם, מה המניעים ובין היתר, לדעת להבין מעט יותר טוב בני אדם כחלק מזה שהעבודה שלי בעתיד תנוע
סביבם.
כאשר מסתכלים על אוכלוסיית התלמידים מדובר בקבוצה מגוונת ועשירה במרקמים חברתיים ואנושיים.
כל אחד סוחב עימו את סיפור חייו, מסה של קשיים, וכן ארגז כלים אותו הוא לוקח לצידו במטרה לפתח את עצמו ולהרחיב את אותו הארגז לקראת היציאה למסע חייו.
המחנך ביכולתו להיכנס אל עולמם הפנימי של תלמידיו, לכל אחד ואחת ולגרום לשינויים לכיוון טוב ואיכותי יותר.
המחנך הוא דוגמא לתלמידיו, אוזן קשבת, כתף תומכת, אדם שמקנה ערכים ומלמד את הכיתה כיחידה חינוכית אחת.
ברגע שמורה נכנס לכיתתו, כחלק מתהליך מובנה הוא נהיה דמות שנחקרת מכל כיון ותמיד חלק מתשומת הלב של תלמידיו. כל מורה יכול לקחת זאת לכיוון אותו הוא יבחר.
“הדרך הנכונה לחנך בני אדם, היא להיות להם לדוגמא”, אלברט איינשטיין.
זאת המטרה המרכזית שעומדת אל מול עיניי מהרגע בו נרשמתי לתואר ראשון באורנים.
כיום, הדור שנמצא בין כותלי בית הספר הוא לא אותו הדור כפי שהכרנו בעבר.
מדובר בנוער שדורש, צריך ורוצה יותר מכפי שהיה בעבר, למשל בזמן היותי תלמידה.
המטרה היא לחנך בני אדם להיות טובים, מעיזים, אמיצים, דעתניים יותר וכאלה שיודעים להבדיל בין הטוב לרע.
לא די לשבת בצד ולומר שהעתיד הולך לאבדון, כפי שרבים עושים בשנים האחרונות, אמנם מדובר בדור שמצריך יותר יחס ועבר שינויים רבים הקשורים לקדמה והתפתחות העולם, אך זהו דור שיש לו יותר אמצעים ויכולת לפתח, לשנות ולגדול כדי לתרום בסוף בחזרה, לתרום למערכת החינוך, ליישוב, למדינה ואפילו לעולם.
“תיקון העולם משמעו תיקון החינוך”, מאת קורצ’אק, “יומנו של פרפר”.
מעבר לכל מה שברצוני לתת ותרום למערכת החינוך, חשוב לזכור תמיד כי גם המורה הוא אדם וטבעו של האדם הוא ללמוד.
אין לי כל ספק שמעבר לכל מה שיש לי להציע, לתלמידים העתידיים יהיה להציע אף יותר.
”איזהו החכם, הלומד מכל אדם”, משנה, מסכת אבות פרק ד’.
כחלק מהתפתחותי כבת אנוש בעולם הקיים כאן, אני שואפת להמשיך ובעתיד אף ללמוד מתלמידיי ולראות בהם לא רק תלמידים, אלא מורים גם כן.
מורים שיכולים ללמד אותי רבות גם על עצמי וגם על המשך החיים, כשאדם בוחר בחינוך, הוא בוחר בשינוי, בקדמה, הוא בוחר להיות חלק מעיצוב ושינוי העתיד.
הכותבת היא, קארינה דודונוב, סטודנטית במכללת אורנים.
