סביב עולם החינוך יש שיח רחב, חיובי ושלילי.
עצוב לי לראות כיצד רבים מחבריי הסטודנטים פורשים בדרך ובוחרים לפרוש מהתואר או לחילופין לסיים את התואר אך לא לעסוק בחינוך ובהוראה כלל.
בחרתי ללמוד חינוך בעיקר מתוך מקום של השפעה על דור העתיד, של להכווין מה נכון עבורם ולהיות להם כעזר בקבלת החלטות בגיל מאוד משמעותי.
איך הגעתי לתובנות אלו?
בעקבות השירות הצבאי שלי בעיקר. כחלק מתפקידי הקצונה שעשיתי במהלך השירות הצבאי שלי הייתי מפקדת בקורס קצינים.
בתפקיד זה נחשפתי לחיילים איכותיים מאוד, מהטובים שבדור שרוצים לתרום מעבר למערכת הצבאית המאתגרת.
באחד מן הימים הייתה לי שיחה עמוקה עם “צוערת” שהדגישה בפניי כיצד המורים שליוו אותה בתיכון השפיעו עליה לטובה ולרעה כאחד.
היא הוסיפה לומר כיצד המורה שתמכה בה וחיזקה אותה לסיים את הבגרויות בהצלחה הובילה אותה בדרך נסתרת לא לוותר לעצמה וזו הסיבה שהיא נלחמת לסיים את קורס הקצינים.
בסוף המסלול, הענקתי לאותה צוערת תעודת הצטיינות והיום היא כבר בדרגת סרן בתפקיד בכיר מאוד בחיל השלישות.
לימים, חשבתי שארצה להיות בדיוק אותה המורה, זו שזוכרים אותה בחיוב וזו שהמשפטים שלה והערכים שלה ילכו קדימה עם התלמידים גם מעבר לכותלי בית הספר.
בין היתר, אני חושבת שעולם החינוך צריך לעבור שינוי מרענן בעיקר בכיתות התיכון, זו תחושה שמלווה אותי עוד מימיי התיכון שלי כתלמידה.
הייתי תלמידה מצטיינת, עם ממוצע בגרות גבוה. עם זאת, הרגשתי שאני יוצאת לעולם הגדול שמעבר למסגרות התומכות והמחבקות האלו, ללא שום הכנה מוקדמת.
ביום הגדול שלאחר היציאה מהמסגרת הבית ספרית, הרגשתי די אבודה. בעיקר שתאריך הגיוס היה רחוק ממני והותיר אותי ללא שום הכוונה ודרך סלולה.
אני תומכת באידיאולוגיה של הרפורמה החדשה להכין את התלמידים ולייצר את “מיומנויות המחר” כפי שמכנים במשרד החינוך, כמו שאילת שאלות, ניתוח מידע, עמידה מול קהל, יכולת ביטוי בעל פה ויכולת כתיבה עבודות סמינריוניות כפי שמבצעים באקדמיות.
בנוסף, במחצית השנייה של כיתה י”ב עתידים הנערים לעבור “מכינה לחיים”.
שיעורים או קורסים שיכינו את התלמידים לחיים שאחרי בית הספר ולחיים שלאחר השחרור הצבאי.
התלמידים יחשפו לקורסים של ניהול פיננסי, התנהלות בשוק העבודה הגלובלי והמשתנה וכן הלאה.
עיקרי הרפורמה הזו שצפויה להיכנס לתוקף בשנת הלימודים הבאה תבצע שינוי ניכר לאחר שנים רבות של פלטפורמה אחידה.
השינוי צפוי להיות מאתגר, מורכב, ידרוש המון זמן, סבלנות ומקצועיות מאיתנו המורים. עם זאת, מדובר בשינוי מבורך שעתיד למנף את הכישרונות החבויים של התלמידים וללמד אותם כיצד לנצל זאת בחיים האמיתיים בעת היציאה מהמסגרות.
“כל ילד צריך גיבור” הרצאתה המפורסמת של פירסון ב TED, השאירה אצלי תובנות רבות שילכו איתי בעיקר בשנותיי הראשונות כמורה מקצועית וכמחנכת.
פירסון הדגישה כי כל אחד מן המורים יכול לעשות שינוי מהותי לפחות אצל תלמיד אחד. בנוסף, לאורך כל ההרצאה שלה היא תמיד מציגה את החינוך בשתי פנים. מחד כיצד החינוך מאתגר, מורכב וקשה.
מאידך, היא מציגה עד כמה מדובר בתפקיד בעלי משמעות ויכולת השפעה מקסימלית.
הרצאה זו מציבה מראה אודות הקושי של התפקיד, פירסון לא בורחת מהמציאות ומציגה אותה אכן כפי שהיא. מנגד, היא מחדירה אופטימיות ומוטיבציה.
התובנות העיקריות שעלו לי מהרצאה זו הן כי מערכת היחסים בין המורה לתלמיד זו הדרך החשובה ביותר במלאכת החינוך ליצור חינוך יעיל ונכון עבור התלמידים.
אנו כמורים צריכים להוות עבור התלמידים כמי שלא יוותר עליהם, כמי שיבין את כוחו של החיבור האנושי ומתעקש
שיהפכו להכי טובים שהם יכולים.
בנוסף, ההרצאה הציבה בפניי מראה שמשקפת את המציאות ומציגה את החינוך משני צדדיו. מהצד הקשה, המאתגר, הלא פשוט שבגללו רבים קמים ופורשים, אל מול הצד המספק, המשפיע, המועיל שחייב להתעלות על הכל.
הכותבת היא, קורל גץ זוארץ, סטודנטית במכללת אורנים.
