טהאר בן ג’לון בספרו הקלאסי, “הגזענות כפי שסיפרתי לביתי”, מגדיר את הגזען כמי ש”חושב שהוא טוב יותר, כלומר עולה על אנשים אחרים שצבע עורם שונה משלו, שמדברים שפה אחרת, וחוגגים את חגיהם, אחרת ממנו.
הוא מתעקש להאמין שהמין האנושי מחולק לגזעים שונים ואומר לעצמו: הגזע שלי יפה ואצילי, האחרים מכוערים וחייתיים”.
אני רק אוסיף שהגזענות נשענת על ייחוס מעטפת שלמה של תכונות אישיות, ברוב המקרים שליליות אך לעיתים גם חיוביות, על סמך מאפיין אחד כמו, מגדר, צבע עור, מבטא, מקום מגורים וכיוצ’.
מיותר להדגיש שהקשר בין אותו מאפיין בודד לבין מעטפת התכונות המיוחסת הוא מדומיין לחלוטין.
חשוב לכן להגיד את המובן מאליו. “גזע” אינו קיים באמת אלא הוא הבניה תרבותית, כמו שאומרים יהודה שנהב ויוסי יונה, בספרם “גזענות בישראל”, גזע זו המצאה של בני אדם.
ההמצאה והדמיון של הגזע באים לידי ביטוי במה שהם מכנים “הגזעה”, racialization, כלומר תהליך של הבניה חברתית על בסיס של תפיסת גזע ומסמניו השונים.
הגזענות היא מחד טבעית וטמונה בכולנו ומאידך גם מועצמת על ידי סוכני הגזעה.
מתן אמון ב’דומים’ לנו וחשדנות כלפי מי שנתפש אחר מאיתנו, היא בגדר וקטור יצרי שפועם בכל בן אנוש.
אבל יש מי שמעצימים את אותו יצר טבעי לצרכים כלכליים, פוליטיים ואחרים, ומגזיעים את סביבתם ואת סביבתנו בכל הזדמנות .
המאבק בגזענות הוא על כן מאבק כפול : מאבק גם ביצר הטמון בכולנו וגם במחולליו ומעצימיו שנדמה שרק מתרבים.
יש שני מנגנוני מאבק מרכזיים בגזענות, הראשון והבסיסי ביותר, הוא זה הנמצא בימים אלה במוקד הסערה החברתית. הדמוקרטיה.
המהות הדמוקרטית המבוססת על הכרה והגנה על זכויות האדם היא זו שעל גביה נבנה המנגנון המשטרי והחוקתי שמאפשר להגן על כל פרט כנגד גילויי גזענות ופעולות אפליה הנגזרות מגילויים אלה.
השני הוא החינוך, החינוך נגד גזענות הוא בגדר החיסון הבסיסי שעל כל מחנכת ומורה החל מגילי הינקות ועד בכלל, להרגיש אחריות על אספקתו. חינוך נגד גזענות לא יכול להיוותר רק בתוך בועות ייעודיות של מערכים סגורים, אלא להפוך לחלק מחוט השידרה של כל מחנכת ומחנך המנחה בתגובות והתייחסויות למעשים ולמחדלים גזעניים במרחב החינוכי ובמתן דוגמא אישית.
קבוצת הוואטאפ מהחודש האחרון “טיול שנתי שחורות” של המורות מנתיבות או החרם והדרישה להעברה באמצע השנה של התלמיד הטרנסג’נדר מביה”ס מגבעת שמואל, אלה בדיוק דוגמאות לאיך לא מקדמים חינוך נגד גזענות.
אסיים בציטוט של ההוגה האמריקאי בן ימינו טא־נהסי קואטס, מתוך ‘בין העולם וביני’.
“אין שום דבר מרושע באופן יחיד במינו במחוללי ההרס האלו או אפילו בָּרגע הזה.
מחוללי ההרס הם פשוט בני אדם שאוכפים את גחמותיה של הארץ שלנו, מפרשים נכונה את המורשת שלה.
קשה להתמודד עם זה. אבל כל הניסוחים שלנו – יחסי גזע, שסע גזעי, צדק גזעי, אפיון גזעי, פריווילגיה לבנה, אפילו עליונות לבנה, רק מערפלים את העובדה שגזענות היא חוויה של הקרביים, שהיא מזעזעת מוחות, חוסמת דרכי נשימה, קורעת שרירים, עוקרת איברים, סודקת עצמות, שוברת שיניים.
לעולם אל תסב את מבטך מכך. זכור תמיד שהסוציולוגיה, ההיסטוריה, הכלכלה, הגרפים, הטבלאות, הרגרסיות, כל אלה נוחתים, באלימות רבה, על הגוף”.
