מינהל התכנון ומטה התכנון הלאומי פרסמו אתמול (ראשון) למוסדות התכנון, שתי הנחיות שמטרתן ייעול ההליך התכנוני, כאשר הנחיה ראשונה עוסקת בתקן 21 שפרסם השמאי הממשלתי הראשי.
מטרת התקן היא ליצור כלי עזר למוסדות התכנון כדי לוודא שתוכנית פינוי בינוי ישימה כלכלית, כך שיחד עם תמורה ראויה לבעלים נותר רווח מזערי ראוי ליזם, שיתמרץ אותו להקים את המיזם.
ההנחיה החדשה של מטה התכנון ומינהל התכנון מבהירה, כי על מוסד תכנון לפעול לניצול מיטבי של משאב הקרקע כאשר מרכיב כדאיות העסקה מהווה שיקול כדי לוודא שהתוכנית ישימה.
לצד זאת, נקבע כי ככל שבהתאם ל”מבחן המגרש הריק” ולצורך לנצל את משאב הקרקע ביעילות, ניתן לאשר במגרש זכויות בהיקף גבוה יותר מהנדרש על מנת לשמור על כדאיות כלכלית, רווח מזערי נדרש, יש לקבוע בהתאם את זכויות הבניה בראייה תכנונית, אף אם שיעור הרווח עולה על המינימום הנדרש על פי התקן.
ממנהל תכנון ובניה נמסר: “מטרת ההנחיה זו היא להביא למיקסום זכויות הבנייה על מנת למצות את משאב הקרקע, תוך חיסכון של דיונים מיותרים בוועדות התכנון העוסקים בשיעור הרווח היזמי שבסוף הוא לא אמור להנחות את התכנון מעבר לבדיקת התקן המשקף את שיעור הרווחיות המזערי”.
ההנחיה השנייה עוסקת בסעיף 109 לחוק התכנון והבנייה, המקנה לשרת הפנים את הסמכות להורות לגבי כל תכנית כי היא טעונה אישורה. ככל שנקבע לגבי תכנית כי היא טעונה אישור, לא ניתן לתת לה תוקף ללא אישור כאמור.
לאורך השנים נהגו שרי הפנים להאציל את סמכותם לפי סעיף זה ליו”ר הוועדות המחוזיות ביחס לתוכניות בסמכות הועדה המקומית, אמנם חלק גדול מהתוכניות שנקבעות טעונות אישור מתוקנות בסופו של דבר והן מקבלות תוקף, אולם תהליך זה מאריך באופן משמעותי את הליכי התכנון.
ההנחיה מבהירה כי יש לעשות מאמץ ולאפשר ככל הניתן לתקן את התוכנית מבלי שתיקבע כטעונה אישור.
עוד נקבע, כי תוכניות יקבעו כטעונות אישור במקרים בהם התוכנית איננה בסמכות מקומית וכי קביעת תוכנית כטעונה אישור מטעמים תכנוניים בלבד, נכון שתעשה במקרים חריגים, למשל כאשר מדובר בפגיעה בשטחי ציבור, פגיעה באינטרסים ציבוריים או בסטייה מהותית ממדיניות התכנון הארצית והמחוזית.
מהמנהל נמסר: “מטרת התיקון היא לייעל את ההליך התכנוני ולמנוע כפילות מיותרת בבדיקת תוכניות שאישרה כבר הוועדה המקומית מבלי שיש טעם משמעותי לעשות כן”.
