לבית מפעל הפיס נהג מונית מאזור הצפון, בעשור השביעי לחייו, אב לארבעה ילדים וסב לנכדים שמסבים לו גאווה.
הזוכה התמיד במשך שנים לשלוח טופס לוטו. למרות עיסוקיו הרבים בין משמרות, לקוחות מזדמנים והקפצות לילדיו ולנכדיו, הקפיד למלא לוטו כמעט מדי שבוע.
עוד הזוכה שיתף: "לאחרונה, בשל סידורים רבים סביב חתונת בני שעתידה להתקיים בקרוב, שלחתי טופס רק ברגע האחרון.
כשיצאתי עם בני לסידורים אחרונים לפני החתונה עברתי ליד חנות סמוך למקום בו קבעתי לפגוש מכר.
מבלי להתלבט, נכנסתי במהירות ושלחתי את הטופס".
"זו הייתה הזדמנות של רגע", הוא נזכר בחיוך.
לאחר יום מתיש, בשעות ערב מאוחרות, חזר הזוכה לביתו, התמקם על הספה, פתח את הישומון של מפעל הפיס ובדק את המספרים.
"הלב דפק במהירות, כשהבנתי שזכיתי בפרס הראשון.
ההלם היה כל כך גדול, שהייתי צריך לבדוק שוב ושוב, לוודא שאיני טועה".
רק לאחר שנרגע, צלצל הזוכה לאחותו, "הנפש התאומה שלי", כפי שהוא הגדיר אותה ובישר לה את הבשורה ומוסיף: "היא קפצה משמחה ואיחלה לי רק טוב, לא הצלחנו להירדם מאושר".
"החלומות והמחשבות לא הפסיקו לרוץ באותו לילה.
בראשי כבר ראיתי כיצד אני מקים עסק קטן, חלום ישן שדחיתי שוב ושוב וכיצד אוכל לסייע לילדי ולנכדי, להבטיח להם עתיד טוב יותר.
עבורי הזכייה היא לא רק הישג אישי, אלא הזדמנות להשפיע על הדורות הבאים".
