בית הקפה “סגאפו” ממוקם במתחם “חלונות הסיטי”, בסמוך לקריית הממשלה ובתי המשפט בעיר התחתית בחיפה.
בית קפה ומסעדה חלבית כשרה, שניתן לקנות בה מאפים, סנדוויצ’ים וארוחות והוא משרת את כלל המשרדים של עורכי הדין, רואי החשבון ונותנים השירותים האחרים באזור.
כשמגיעים את פנינו מקבלת מוזיקה נעימה ושפע של צנצנות מלאות בעוגיות, סנדוויצים, מאפים וכל טוב. בתוך החנות אני פוגש את ולנטינה, אשר מפעילה את העסק, יחד עם בעלה שמופקד על הכנת המנות במטבח.
לאורך הריאיון מגיעים לקוחות לשתות קפה או לאכול ארוחת צהריים ולנטינה קמה ומקבלת את פניהם. זכיתי כבונוס בכוסית מיץ תפוזים סחוט, טעים טעים.
העסק קיים במשך 16 שנים והוא עסק משפחתי של ולנטינה ובעלה, הם ביקשו להיכנס לעולם ההסעדה, אהבו את הלוקיישן בין בנייני המשרדים ויצאו לדרך.
על הנייר יש לעסק פוטנציאל טוב לפיתוח קליינטורה, בשל ריבוי המשרדים, אשר מושכים לקוחות לפגישות כאן. מצד שני, המיקום בתוך רחבה סגורה של מתחם “חלונות הסיטי” יוצר תלות במשרדים השונים ואיננו מאפשר נגישות לעוברים ושבים כמו בחנות רחוב.
אין מעבר רציף של עוברים ושבים ברחבה זו, נקודה נוספת שהתגלתה בדיעבד, היא הפער בין שעות העבודה הקצרות של המשרדים מסביב לעבודת העסק, שמצמצמות את העבודה במיקום הנוכחי.
ולנטינה מעידה על כך שהעסק ועתידו תמיד מצויים בתודעה, במחשבות. לדידה, אי אפשר לייצר נתק בין בית העסק והחיים האישיים. בפרט בתקופה האחרונה, שהביאה עמה מצב כלכלי מאוד מדאיג והראש תמיד מנסה למצוא פתרונות.
התפרצות הקורונה השפיעה באופן מכריע על העסק, אנשי המשרדים, אשר בשגרה היו מגיעים לאכול ארוחת בוקר או צהריים, עברו לעבוד מהבית והפסיקו לקבל קהל ולכן זרימת הלקוחות דלילה מאוד שהביאה לירידה משמעותית בהכנסות.
עד עכשיו רבים מהמשרדים לא חזרו, על אף שהמגיפה דעכה והסיכון הבריאותי פחת. היו גם לקוחות שלנו שהקורונה פגעה בהם ברמה הכלכלית וחלקם לא יכלו להרשות לעצמם לבוא ולאכול בחוץ. הממשלה עזרה לעסק באופן מצומצם, לא מספיק כדי להתייצב.
ולנטינה סבורה שה”נשק” הראשון במעלה של העסק הוא הפרסום, “סגאפו” מופיעה בשירותים הווירטואליים “תן ביס” ו”סיבוס” ומבצעת משלוחים בסביבה, כאשר אותן הזמנות מהוות נתח משמעותי מהעבודה בעסק.
מעבר לכך בית העסק נדרש עם פרוץ הקורונה לצמצם כוח אדם וכך נשארו רק היא ובעלה. עליהם גם להיערך לקראת חתימת החוזה להמשך השכירות במיקום הנוכחי. ייתכן וההתמקחות עם המשכירים תצליח לנסות להוריד קצת את המחירים הגבוהים ולאפשר לעסק לשרוד, על התפתחות נוספת ככל הנראה אין מה לדבר.
כרגע צריך לאפשר לבית העסק לצלוח את המשבר כפי שהוא ולחכות לזמנים יותר טובים. בסופו של דבר, אחרי 16 שנה נוצר למסעדה מוניטין מסוים, בזכות השירות ותשומת הלב ללקוחות ולהעדפותיהם והקפדה על אוכל טוב טרי וטעים.
בקיצור, כרגע עיקר המחשבה היא איך להביא עוד קליינטורה.
לולנטינה חשוב לציין את תפקידן של הרשויות ביחס לעסקים הקטנים. ההוצאות של עסק כמו “סגאפו” מאוד גבוהות, זה לא נותן לנשום ובוודאי שלא לייצר רווח.
בשורה התחתונה ההוצאות לא מוצדקות ביחס לתמורה שבעלי העסקים מקבלים בחזרה מהרשויות, ניתן היה לפעול כדי לייצר תזרים לקוחות, להמריץ קליינטים להגיע, אך אין שום פעולה בכיוון הזה. באמת ניתן לראות בפועל הרבה שטחים מסחריים שנותרים ריקים. צריך לבוא לקראת, להקל את הנטל, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולצוף ולהתמודד עם הקורונה ואח”כ עם החזרה לשגרה אפשר יהיה להתחשבן על הכל.
קרן רווה רביד מהיחידה למעורבות חברתית באוניברסיטת חיפה ועמותת מתייעלים לחינוך פיננסי וסיוע כלכלי, מביאים בפניכם את הסיפורים האמיתיים והכנים של האנשים מאחורי העסקים שנפגעו בקורונה.
במסגרת קמפיין הסיוע לעסקים קטנים ברחבי חיפה, קרן רווה רביד ועמותת מתייעלים מזמינים אתכם לכנס “עסקים וקהילה” של אוניברסיטת חיפה.
להירשם לכנס >> לחצו כאן
