ביום ראשון האחרון התקיימו חגיגות האליפות של מכבי חיפה ואתמול (שלישי) גמר גביע המדינה, מה המכנה המשותף? כאוס.
נתחיל בצד הירוק של הסיפור.
אני עוד בעבודה, הפלאפון מצלצל ובקו השני אשתי אשר מספרת לי על כך שילדנו איתמר וליה כבר לבושים במדים של אלופת ישראל וממתינים בקוצר רוח להגיע כבר לחגיגות בעודם בהתרגשות שיא ובקוצר רוח.
הדוחק בכניסה, הצפיפות הבלתי נסבלת בתוספת הלחות המפנקת של מישור החוף והצעקות שהופנו לעברם של המאבטחים גרמו לאסימון ליפול בצורת התרסקות טוטאלית.
בסוף נכנסו, יש! משימה ראשונה הושלמה בהצלחה, אך הבעיות רק התרבו.
עמידה של 40 דקות בתור לאוכל תוך כדי שמיעת גידופים מחליאים, ספיגת דחיפות והרגשת הנשימות של כל הסובבים אותי גרמו לי להאמין לרגע שאני כנראה רופא אף אוזן גרון, מה שבמציאות רחוק מהמציאות.
בשיחים או באסלה וחצי שהייתה במתחם שהכיל בסופו של דבר 60 אלף צופים, כאשר זאת כמות כפולה ממה שתוכנן בצורה נאיבית ושלומיאלית, אגב, בחרנו באופציה הראשונה.
בזמן שהאירוע חודש, משפחתי ואני כבר ישבנו בסלון ביתנו אל מול מסך הטלוויזיה עם מגש פיצה שמונח לנגד עינינו, מה שנקרא “אין כמו בבית”.
חבל, מכוון שאם היו מיישמים את המושג סוף מעשה במחשבה תחילה, הבלאן הזה לא היה קורה.
פה לא נגמר סיפורנו בנושא ארגון כושל.
מה שהיה אמש (שלישי) באצטדיון סמי עופר, כן, אותו אצטדיון שהלא עוול בכפו סופג את התיוג הנוראי פעמיים באותו השבוע, חווה את אחת הבושות הגדולות שהתרחשו במגרשי הכדורגל בארץ.
לא תספיק שקית הקאה אחת בכדי לספוג את הגועל נפש שהצטבר אצלי בבטן לאור ההפקרות חסרת הרסן שהתחוללה מחוץ ובתוך המגרש.
האחראים לדין, כמו שאותו אחראי צריך לתת הסברים על הכנסת כמות מסחרית של אבוקות שעלולות לפגוע בגוף ובנפש.
מכאן אקפוץ לסוף, הגביע כבר חיכה להנפה, אבל לאנשים חסרי חינוך היו תוכניות אחרות, הם פרצו לכר הדשא ותוך כדי נפרץ סכר של ונדליזם ואלימות.
התמונה הנוראית ביותר שתהיה חקוקה לי בראש לעולמי עד היא חגורת הביטחון שנוצרה סביב נשיא המדינה שהיה זקוק לאבטחה שתלווה אותו לחדרי ההלבשה בטרם יפגע חלילה ואז היינו היום בסרט אחר, כזה שתסריטו גרוע מאד.
שוב, כמו במקרה חגיגות האליפות של חיפה, כואב לי הלב על אותם אלה שסובלים מההתנהגות הפרועה של הצד שחושב באופן פחות הגיוני.
לצערי הרב מדינתו הקטנה סובלת מפילוג, מריבות, אלימות פיזית ומילולית כל יום, שעה שעה, העצוב בעניין הוא שגם המקום השפוי של ספורט התחיל לספוג את הצדדים הרעים והחשש נובע מכך שבסופו של דבר לא יהיה מקום מפלט שאליו ניתן לברוח.
מחדל: 3 פעמים הודלקו אבוקות ביציעי סמי עופר בגמר גביע המדינה | צפו
הרי שני המקרים שאותם הזכרתי הם רק הקצה של הברדק האלים שקרה כל העונה האחרונה, למשל, המראות הנוראיים בטוטו טרנר בקרב האגרוף בין ב”ש למכבי חיפה.
