מכבי חיפה
במילה אחת, אכזבה ובשתי מילים, אכזבה גדולה.
אפשר לנסות לייצר תמונה ציורית שתראה צד מאגדות וולט דיסני, הנסיך מסאיי דגו הגיע משום מקום, התיישב על כס המלכות וניהל את ממלכת המיליונים ששמה מכבי חיפה ביד רמה ובזרוע נטויה, תוך קטיפת תארים היסטרית ומחשמלת, הלו, רגע , עצרו.
מדוע?
כי זה היה יכול לקרות, אך בפועל זה ממש לא התממש.
אין ספק שהיו לא מעט רגעים יפים העונה, בליגה, באירופה, שילוב הצעירים, אבל תכל’ס זהו, זה הכל, פה זה פסק, משהו שאינו מספיק לאימפריה הירוקה.
אני תולה את הכישלון בכל המערכת וממש לא רק במאמן.
שחר, אלברמן, מור ועובדיה לא נתנו את הכלים אשר אותם הבטיחו ביום המינוי באותה מסיבת עיתונאים ידועה בסמי עופר והלכה למעשה, דבר אשר רקם עור וגידים לרעה ברכש חלש מאד, מאיתמר ניצן ועד דניל לסובוי, שמות שעד לפני שלוש עונות היו יכולים רק לחלום להיות שחקני חיפה.
שלא לדבר על ליאור קסה, שתוך יום הפכו אותו מאלמוני לילד פלא, אולי בעתיד, אבל ממש לא בהווה.
במשפט אחד, הירוקה הפכה מקבוצת כוכבים לקבוצה אפורה, עם כל הכבוד לדין דוד וליאור רפאלוב, זה פרווה.
מה עם הזרים אתם שואלים?
חוסר שליטה משווע גם בריסונם וגם בהפיכתם לפרות קדושות, ביצעו עליהם שמירה כאתרוג ולא העמידו אותם במקום ואת הנושא הזה יסכם המשפט של מר דגו: “הלוואי שהיו לי עשרה סק”, רגע אחרי שהאחרון כמעט וריסק, מתבקש, לא?
למען האמת, בורא עולם זיכה אותי ביכולת להמשיך ולכתוב לכם ללא הפסקה, אבל אני באמת אוהב אתכם ולכן, אעצור ואסכם, היה נחמד וטוב שנגמר.
דגו אדם זהב בעל ערכים, אבל זה לא מספיק טוב, נכון להיום.
הירוקים לא יכולים להרשות לעצמם לסיים עונה כשהם צריכים משקפת בכדי לראות את האלופה מכבי תל אביב ובטח לא להיזכר בהדחה מביכה מגביע המדינה, בשילוב הפסד מרגיז בגמר גביע הטוטו.
לכן, כל מי שכעס על מינויו של המאמן החדש/ישן ברק בכר תוך אמירה שזה לא יפה לעשות כך למאמן מכהן, שייזכר במשפט שאותו אומרות המורות: “יש לו פוטנציאל, אבל לא מימש אותו”.
גם כיום, ישנה תשתית חזקה לעונה הבאה, מכוון שבעיני הסגל היה מספיק טוב בכדי לזכות באליפות, אך לא ניפק מעצמו את מה שיכל לתת ובגלל זה ישנה הרגשה חמוצה כמו ריח הזיעה בקיץ, אך מאידך גם תקווה לעתיד טוב יותר.
הפועל חיפה
עונת המאה של המועדון עלתה על כל הציפיות, לטובה כמובן.
העפלה לפלייאוף העליון לאחר שנים של תקיעת רגל בבוץ התחתית, אירוע שאינו מובן מאליו בעולמו של יואב כץ.
עושה רושם שלאחר שנים, הבעלים הבין שיש לתת את המושכות לאיש מקצוע ובלי להתערב, דבר שיכול לתרום להצלחה.
ברשותכם, עזבו את השם אורן גולן בצד ואני מתייחס כמובן לרוני לוי, ללא ספק איש כדורגל וותיק ומקצועי שאולי סוף סוף מצא את נחלתו ומקומו לטווח רחוק, מאז ימיו במכבי חיפה.
ייאמר לזכות לוי שעם השנים הוא ידע לשנות את יחסו והתנהלותו לדור הנוכחי ומאיש משמעת הפך גם למכיל ומלטף, מה שהוציא מהסגל שלו פלאים.
חבורה של צעירים ומנוסים הפיקו מעצמם את המיטב ועם עזרה קטנה בגמר הגביע, אולי גם תהיה אירופה בקרוב.
בקיץ הנוכחי ישנה עבודה רבה בכל הקשור לשימור וחיזוק הקאדר הקיים, עניין לא פשוט, אך לא בשמיים.
משהו שבעיני חייב לקרות בכדי לייצר רצף של שנים מוצלחות ולא להסתפק באפיזודה חולפת.
דבר אחרון שעליו אתעכב, הוא נושא הקהל, תקוותי שבעונה הבאה הרעב יגדל והכמות תעלה, יש כמות פוטנציאלית נאה להפועל חיפה וחבל שלא יבוא בהמוניו.
