אלגרבלי, סטודטית במכון לאמנות במרכז האקדמי לחינוך וחברה אורנים, מצאה בבוידעם של הוריה צ’ימידאן צבאי ישן.
בתרמיל המהוה היא גילתה להפתעתה הרבה את חפציו האישיים של הדוד שלה, אשר נשתמרו שם כבמעין קפסולת זמן מאז שנות ה-70.
הדוד, מאיר אלגרבלי, נהרג ביום האחרון של מלחמת יום כיפור בסיני, על אף שלא פגשה אותו מעולם, ירדן מודעת היטב לבור הגדול שמותו השאיר בלב המשפחה.
כעת ירדן מוציאה אל האוויר את התמונות, המכתבים והחפצים האישיים של מאיר ומציגה אותם כחפצי אמנות בתערוכת הבוגרים של המכון לאמנות במכללת אורנים.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב.
לקראת התערוכה, היא כתבה מכתב למאיר המצורף כאן: “מאיר הוא אחי הגדול ומאיר הוא אחיו הגדול של אבי.
מאיר מהווה חלק בלתי נפרד מההוויה של ביתי, טביעת אצבעו נמצאת בכל: במוסיקה, בתחביבים, באמנות, בערכים ובאמונה.
בעליית הגג בביתה של סבתי נמצא תרמיל צבאי ישן ובתרמיל חפציו האישיים של מאיר שנראה כי קפא עליהם הזמן והם השתמרו בקפסולה סגורה הרמטית שלא ניתנה למגע כחמישים שנה.
מאיר אחיו של אבי נהרג בשנת 1973 ביומה האחרון של מלחמת יום הכיפורים בקרב על הגולן.
המפגש האישי האינטימי עם מזכרות העבר עוררו תהיות ושאלות שמלוות את פס קול חיי, אלו התעצמו והתרבו עם הקמת התערוכה.
באיזה הרגשה חי אדם שקרוי על שם של גיבור מת?
כמה השפעה יש לאדם שאינו בחיים על אלו שכן? ועוד שאלות רבות.
חלל התערוכה מזמין את הצופים להכיר אדם חי, שמת בשנת 1973, לקרוא במכתביו, להביט בתמונותיו, להאזין למוסיקה שאהב ולהיכנס לעולמו האישי והפרטי ללא רשותו, אל מול עולמו של מאיר אחי תוך רשות מלאה”.
