בתערוכות החדשות, המוזיאון בוחן מחדש רעיונות שהתעצבו במהלך המאה הקודמת ביחס למציאות ימינו.
בעזרת תצוגה של אמנים ישראלים עכשוויים בולטים לצד קריאה מחדש של האוספים של המוזיאון, התערוכות מציעות דיון בתפיסות מודרניסטיות מבחינה אמנותית, אדריכלית וחברתית.
האומנית, נרדין סרוג׳י, מתחקה אחר עברו האדריכלי של הבניין כבית ספר לבנות של הכנסייה האנגליקנית, תערוכת היחיד של האמן עודד הירש בוחנת את הרלוונטיות העכשווית של האתוס החלוצי ההתיישבותי בישראל.
לצידן שלוש תערוכות המנהלות ביניהן שיח אודות מודרניזם ועכשוויות בישראל: תצוגת קבע חדשה לאוסף האמנות הישראלי, תערוכה המציגה מבחר הדפסים גרמניים מהמחצית הראשונה של המאה העשרים ותערוכת תחריטים של מיטב אמני ישראל ממרכז גוטסמן לתחריט שבקיבוץ כברי.
עודד הירש: ממציא את הגלגל
עודד הירש מציג עבודות ווידאו בעלות איכויות קולנועיות, שמתבססות על תסריטים מפורטים לסיטואציות אבסורדיות.
הוא ממציא אתגרים ותקלות שיש לפתור ומספק את התרחיש המלא לאופן הפתרון.
לרוב הפתרון מופרך לא פחות מן האתגר. בעוד התסריט בדיוני, פעולתם של המשתתפים בסרטים ממשית לחלוטין ומתאפיינת בעבודת כפיים בסיוע אמצעים טכנולוגיים בסיסיים.
הירש מגייס אנשים לפעולה לשם צילום עבודות הווידיאו שלו, ויחדיו הם מתלכדים למכונה אדירה שיכולה לבלתי אפשרי.
התערוכה מציגה פריסה רחבה של עבודותיו של הירש בווידיאו, בצילום ובפיסול. בנוסף לעבודות הווידיאו של האמן, מוצגת בבכורה עבודת הווידיאו המונומנטלית החדשה שלו ששמה “מעבר בטוח”.
עוד בתערוכה, עבודות פיסול ומיצב שנוצרו במיוחד למוזיאון חיפה לאמנות ובין היתר, בתום מבצע הנדסי מאתגר ומורכב, הונף בשלמותו טרקטור שמופיע באחת מעבודות הווידאו שלו, והוכנס אל הגלריה שבקומה השנייה.
הירש לא ממציא את הגלגל, אלא רק בודק אם הוא שימושי עדיין, הוא נוגע בכמה מעקרונותיו המכוננים של האתוס הציוני, בהם עבודת כפיים, התקבצות סביב מטרה משותפת וביטול העצמי לטובת הכלל ובוחן את מידת הרלוונטיות שלהם בישראל של היום.
