קיים קשר בין המצב הרגשי של הילדים לבין האווירה בבית, ילדים זוכרים רגשות וזוכרים התרחשויות שריגשו אותם הרבה יותר מכל מידע אחר.
בד בבד סביבה ביתית מעניינת ורגועה, כזו שאינה גורמת להם לחוש חרדה, גורמים לתחושות רגשיות טובות ומעודדים את הילדים לבטא את עצמם. המצב הרגשי של הילדים משפיע גם על היכולת שלהם ליצור קשרים חברתיים תקינים ועל תחושת השייכות שלהם לבית, לכיתה או לכל מסגרת עם קווים ברורים.
להורים, יכולת ניכרת לשנות את האווירה ולעזור לילדיהם בוויסות הרגשי.
המפתח נמצא בשני תחומים המוכרים היטב לכולם: מיינדפולס ודמיון מודרך.
מחקרים הראו שהתערבות המבוססת על מיינדפולנס אשר ההורים ערכו במשך כחודשיים, הביאה לרווחה נפשית של הילדים והפחיתה תחושות של לחץ ודיכאון.
התערבות המבוססת על מיינדפולנס הקנתה לילדים עם בעיות התנהגות כלים לוויסות רגשי בעת התמודדות עם כעס.
הילדים תרגלו אסטרטגיה המסייעת לזהות מצבים שמעוררים בהםָ כעס, להפסיק להתמקד במצבים האלה ולהתמקד במקום נייטרלי בגוף ולאחר מכן לחזור לפעילות שהם עסקו בה קודם.
תרגול כזה במשך כמה פעמים שיפר במידה רבה את תפקודם. תהליכים של מיינדפולנס מאפשרים לילדים ליצור השהיה בין האירוע שעורר את רגשותיהם לבין התגובה שלהם.
ההשהיה הזו מאפשרת להם לבחון את רגשותיהם ממרחק מסוים ומונעת תגובות אימפולסיביות, תגובות שהן הישרדותיות ביסודן, תוקפנות, בריחה, קפיאה במקום וכן הלאה.
בתהליך של מיינדפולנס מאמנים את הילדים להתמקד ברגע הנוכחי באמצעות הקשבה לנשימות שלהם והקדשת תשומת הלב לגוף, ההורים יכולים להדריך את הילדים לשבת בשקט, לעצום עיניים, להרפות את האיברים בזה אחרַ זה ולעקוב אחר הנשימה שלהם, כניסה של אוויר לגוף ויציאה ממנו.
המטרה אינה ליצור נשימה מאומצת, אלא רק לגרום להם להרגיש את הנשימה.
את הילדים הצעירים יותר אפשר ללמד לנשום באמצעות משחקים בבועות סבון, ניפוח בלונים ושימוש בדמיון מודרך בפעולות דוגמת הרחה של פרח וכיבוי נר או הזזה של נוצה דמיונית.
אפשרות אחרת היא ללמד את התלמידים להתמקד באברי גופם, כמו למשל לכווץ ולהרפות את השרירים, החל ברגליים, בחזה ובידיים וכלה בפָנים.
ילדים שיתרגלו בקביעות את השימוש בכלים אלה, יוכלו להתמקד בנשימות או בגוף גם בזמנים של קושי רגשי.
מצבים רגשיים של כעס או חרדה מתאפיינים בתגובות פיזיות דוגמת נשימה קצרה ומאומצת, הפסקת נשימה או כיווץ השרירים ובד בבד בדיבור פנימי פסימי ואינטנסיבי.
התגובות הפיזיות מגבירות את תחושת המצוקה שלהם ואם הם יצליחו להתמקד בנשימה או בגוף שלהם בעת ההתרחשות של אירוע רגשי, הם יוכלו למתן את התחושות הגופניות ולהרגיע את הדיבור הפנימי שלהם.
הדבר יאפשר להם לחוש שליטה רבה יותר במצב. לשם כך אפשר ללמד אותם להתמקד בנשיפת אוויר עמוקה בעת התרגשות ולאמן אותם באמצעות משחקי נשיפה, כמו למשל ניפוח של שקית או נשיפה לתוך כף יד מגולגלת.
נשיפה מלאה כזו מאפשרת שחרור של הגוף ומובילה לשאיפה מלאה מייד אחריה. ההתמקדות בתרגילים גם מאפשרת ליצור השהיה ולהירגע.
בד בבד אפשר להקנות לילדים כלים של דמיון מודרך. אפשר לכוון אותם לשחזר מצבים שמעוררים בהם חרדה או כעס ולדמיין את עצמם מתמודדים איתם באופן מיטבי, כך למשל ההורה יכול לשוחח עם ילדיו על אירוע שמעורר בהם תחושת חרדה, כמו למשל טיול או מבחן.
תחילה הם ידונו בשלבי האירוע ובפרטים שמטרידים אותם ולאחר מכן יחשבו על אסטרטגיות, אשר יכולות לעזור להם להתמודד איתו.
לאחר שהילדים מגבשים לעצמם דרכי פעולה, ההורה מכוון אותם לשבת בשקט בעיניים עצומות, לדמיין את עצמם משתתפים באירוע ולחשוב על אופן ההתמודדות המוצלח שלהם עם חלקיו באמצעות הכלים שתכננו.
השימוש בדמיון יוצר במוח חוויה הקרובה מאוד לחוויה המציאותית, ולכן ה”התמודדות בדמיון” יוצרת תחושה טובה יותר של מסוגלות עצמית לקראת החוויה עצמה.
בדומה לכך תרגילים של דמיון מודרך יכולים לעזור לילדים לחוות תחושות של רגיעה וביטחון, כך למשל אפשר לתרגל בקביעות איתם כניסה שלהם ל”מקום בטוח”.
הם יכולים לשבת בעיניים עצומות, לנשום נשימה עמוקה ואחר כך כמה נשימות רגועות, לאחר מכן ניתן לחשוב על מקום שהם אוהבים וחשים בו ביטחון. הם צריכים לדמיין שהם יושבים באותו המקום, להביט מסביב, לשמוע את הקולות בו, להריח את הריחות, להרגיש את תחושת האוויר על הגוף ואת תחושת הגוף שלהם.
חיבוק בסוף התהליך יסגור את הנושא כמו שצריך, בתנאי שהם מעוניינים בו כמובן, בסיום התרגול אפשר לכוונם לשפשף את כפות הידיים ולהרגיש את חומן, לשים אותן על העיניים, לפקוח בתוכן את העיניים ולחזור לחדר בהדרגה.
הדמיון המודרך של המקום הבטוח מרגיע את הילדים ומאפשר להם להתחבר למקורות השקט והכוח שלהם.
אם ההורים יערכו יחד איתם תרגול בדמיון מודרך כזה במשך כמה פעמים, הם יוכלו ללמוד ליישם אותו באופן עצמאי לפני כניסתם לאירוע “מלחיץ” או מאיים.
יש חשיבות רבה לכך שהורים יעודדו תהליכים של ביטוי רגשי בבית, יתמכו רגשית בילדיהם וידריכו אותם בוויסות רגש.
הכלים הקוגניטיביים, המיינדפולנס והדמיון המודרך יכולים לעזור להם לווסת את התגובות הרגשיות שלהם, לבטא אותן באופן המותאם למצב ולחוש אוטונומיה ושליטה עצמית.
המאמר נלקח מתוך הספר “קומץ שמיים ביד, קידום תהליכי ויסות עצמי בביה”ס ובגן” מאת ד”ר עינת ליכטינגר, מומחית באסטרטגיות למידה, ויסות עצמי בלמידה, חינוך והוראה של נוער בסיכון, כתיבה, מוטיבציה, תלמידים בהדרה במכללת אורנים.
