הסקירה מביאה נתונים מגוונים אודות עובדים שכירים המקבלים רכב צמוד, ומשווה אותם לנתוניהם של שכירים שאינם מקבלים רכב צמוד.
בין היתר, מובאים בה מאפייני הגיל, השכר והמין של שתי הקבוצות. מהסקירה עולים הנתונים כי, בשנת 2020 כ-7% מהשכירים, כ-316 אלף איש, הוגדרו כמקבלי רכב צמוד ואילו 93%, כ-4.2 מיליון שכירים, לא קיבלו רכב צמוד.
הגיל הממוצע של מקבלי רכב צמוד היה 46.4 שנים, לעומת 39.1 בקרב שכירים שלא קיבלו רכב צמוד.
גברים מהווים קרוב ל-77% מכלל מקבלי רכב צמוד, לעומת 50.6% מאלו שאינם מקבלים רכב צמוד.
פילוח לפי עשירוני שכר מראה כי רוב מוחלט של מקבלי רכב צמוד נמצאים בעשירוני השכר הגבוהים.
ממצא נוסף הוא ששיעור מקבלי רכב צמוד גבוה משמעותית בקרב גברים לעומת נשים, גם כאשר משווים בין גברים ונשים שמקבלים שכר דומה.
השכר הממוצע ברוטו, כולל זקיפת שווי שימוש ברכב, בקרב מקבלי רכב צמוד עומד על 29.3 אלף שקלים בחודש, לעומת 9.3 אלף שקלים בחודש בקרב שכירים שאינם מקבלים רכב צמוד.
השיעורים הגבוהים ביותר של מקבלי רכב צמוד נמצאו בענפים של שירותי מידע ותקשורת (14.7%) ותעשייה (13.5%).
השיעורים הנמוכים ביותר נמצאו בענפי אירוח ואוכל (1.4%), חינוך (1.3%), בריאות, רווחה וסעד, 2.2% בכל אחד מהענפים.
מרשות המיסים נמסר: “מנתונים אלו עולה כי רכב צמוד מוענק בעיקר לבעלי שכר גבוה, כי שיעור מקבלי רכב צמוד גבוה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים וכי הגיל הממוצע של מקבלי רכב צמוד גבוה יותר משל אלו שאינם מקבלים רכב צמוד.
ניתן להסיק מהנתונים הללו שרכב צמוד מוענק בעיקר לעובדים בכירים מדרג המנהלים וללא זיקה ישירה לצורך התפעולי, נסיעות מרובות לצורכי עבודה”.
