כשנה לאחר הפרסום הראשון אודותיה, הכתובת העברית המוקדמת ביותר מלפני כ-3200 שנה, הכוללת את שם האל המפורש, מפורסמת בכתב העת Heritage Science, שם נחשף לראשונה הליך הפענוח, הכולל סריקות לייזר מתקדמות והאופן הייחודי שבו נכתבה הכתובת, הכוללת את הקללה: “ארור לאל יהו”. “הכתובת אינה נקראת בצורה המקובלת כיום, בצורה אופקית. יש בה חלקים שכתובים מלמעלה למטה וחלקים שכתובים בצורה מעגלית. כל אלה היו מאפיינים מקובלים לכתובות מסוג זה באותה תקופה ומוכרים לנו גם ממקומות אחרים והם מעידים על יכולות הכתיבה המורכבות של כותבי הכתובת”, אמר פרופסור גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, שותף למאמר ומי שאחראי לקריאת הכתובת.
הכתובת נכתבה על לוח עופרת קטן ומקופל, והיא נמצאה בשנה שעברה בעבודות סינון עפר לחפירה של פרופ’ אדם זרטל ז”ל מאוניברסיטת חיפה בהר עיבל על ידי ארגון Associates for Biblical Research מטקסס ובהובלת ד”ר סקוט סטריפלינג, השותף גם הוא למאמר.
הלוח, שתוארך לתקופה שלפני 3,200 שנים, הוא למעשה סוג של ספרון שניתן לסגירה ופתיחה בן שני עמודים: מימין החלק הפנימי עליו נרשמה הכתובת ומשמאל החלק שסגר עליה שעליו נראים סימנים של כתב מצידה האחר החיצוני. גודל הלוחית הוא כשני ס”מ לרוחב וכ-2.2 ס”מ לאורך, ועובי הדפנות שלה מילימטרים בודדים. מכיוון שלא ניתן כיום לפתוח את לוח העפרת, הממצא נשלח ל-The Institute of Teoretical and Applied Mechanics in Telč הצ’כי, שם בוצעו סריקות לייזר ובדיקות אופטיות שונות, המתוארות בהרחבה במאמר, ומציגות כיצד הצליחו החוקרים לשחזר את הטקסט הקדום, כך שהפך לאפשרי לקריאת על ידי פרופ’ גליל.
על פי קריאתו של פרופ’ גליל, הטקסט כתוב בכתב עברי קדום (“פרוטו-כנעני”) ובטקסט כתוב:
אתה ארור לאל יהו, ארור
תמת ארור
ארור מת תמת
ארור אתה ליהו, ארור.
הטקסט אינו כתוב בצורה אופקית, שורה תחת שורה, כמקובל בכתיבה בימינו, אלא בשלושה מקבצים שונים, הכתובים בכיוונים שונים. המקבץ הראשון, הכולל את המשפט הראשון כתוב בצד שמאל של הלוח הפנימי הימני, כשהאותיות כתובות גם בצורה אופקית וגם בצורה אנכית. המקבץ השני הכולל את השורה השנייה כתוב בצד הימני של הלוח, והאותיות כתובות מלמעלה למטה. המקבץ השלישי בו השורה השלישית תופס את מרכז הלוח והוא כתוב בצורה אנכית, כשהאותיות האחרונות יוצרות סוג של חצי עיגול. לדבריו של פרופ’ גליל, צורת כתיבה זו הייתה מקובלת באותה תקופה.
פרופסור גליל: “הסופר הגאון הזה התחיל בפינה השמאלית התחתונה של הלוחית הפנימית ורשם את המילה “אתה” (מס’ 3-1, בצהוב). אחר כך כתב ארור (= 7-4) לאל (=10-8) ומעל לאותיות לאל שסומנו באפור הוא כתב את השם המפורש “יהו” שמו של אלוהי ישראל (=מס’ 13-11), ולבסוף: ארור (=17-14).
כאן הושלם המשפט הראשון הרשום בצד השמאלי של הלוחית. מכאן ואילך הוא רשם את המילים “תמת ארור – ארור מת תמת” המסומנות בירוק – מצידה השמאלי של הלוחית לכיוון מימין ואחר כך למטה, כדלהלן: תמת (20-18) ארור (=24-21) – מלמעלה למטה, אחר כך שוב ארור (=28-25) – משמאל לימין; ולבסוף מת (30-29) תמת (33-31). המשפט האחרון המצוין בלבו נרשם בחלקה המרכזי התחתון של הלוחית, מלמטה למעלה, כדלהלן: ארור (37-34), אתה (40-38), ליהו (44-41) ארור (48-45).
הכתובת מעיבל היא כתובת מכוננת וחשיבותה דומה לכתובת מרנפתח משנת 1208 לפני הספירה שבה נזכר לראשונה השם ישראל בארץ ישראל, שכן בכתובת מעיבל מצויה ההזכרה הקדומה ביותר של שמו של אלוהי ישראל, בכתובת עברית חוץ-מקראית, שנמצאה במתחם התנחלות ישראלי ששוכן בלב ההתנחלות הישראלית בשומרון, שם ישב רוב עם ישראל בימים הרחוקים ההם, בראשית ההתנחלות הישראלית בכנען”.
